ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין. צָרַת עֶרְוָה לְהִתְיַבֵּם לְאָחִיו. דְּלֵית לְהוּ הַךְ דְּרָשָׁה דְּלִצְרֹר:
חָלְצוּ. הַצָּרוֹת מִן הָאַחִין:
בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין. הַצָּרוֹת מִן הַכְּהֻנָּה, שֶׁחֲלִיצָתָן חֲלִיצָה:
וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁחֲלִיצָתָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הָיְתָה, וַהֲרֵי הִיא כְּחוֹלֶצֶת מִן נָכְרִי:
נִתְיַבְּמוּ. לָאַחִין:
בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין. אוֹתָן לַכֹּהֲנִים אִם נִתְאַלְמְנוּ מִיְבָמֵיהֶם:
וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִים. שֶׁנִּבְעֲלוּ לָאָסוּר לָהֶם, וְהַנִּבְעֶלֶת לָאָסוּר לָהּ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה, וְזוֹנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן:
לֹא נִמְנְעוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁנִּתְיַבְּמוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי מַמְזֵרִים הֵם לְבֵית הַלֵּל, שֶׁהֲרֵי בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח הֵם עֲלֵיהֶם וְאֵשֶׁת אָח בְּכָרֵת, וּבְנֵי חַיָּבֵי כְּרִיתוּת מַמְזֵרִים הֵם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנְעוּ בֵּית הִלֵּל מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית שַׁמַּאי, לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים לָהֶם אוֹתָן הַבָּאוֹת מִן הַצָּרוֹת וּפוֹרְשִׁין מֵהֶן:
אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ. מַשְׁאִילִים כְּלֵיהֶם אֵלּוּ לְאֵלּוּ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ אֲהָא דִּתְנַן בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִים וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים, קָרֵי כָּאן לֹא תִתְגּוֹדְדוּ, לֹא תַעֲשׂוּ אֲגוּדוֹת אֲגוּדוֹת. וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן בֵּית דִּין אֶחָד בְּעִיר אַחַת, פְּלַג מוֹרִים כְּבֵית שַׁמַּאי וּפְלַג מוֹרִים כְּבֵית הִלֵּל. אֲבָל שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים בְּעִיר אַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, לֵית לָן בָּהּ: