ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
רָצָה לִטֹּל מֵהֶם בַּד אֶחָד. זֵיתִים שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְלֹא הֻכְשְׁרוּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לִקַּח וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין, וּבָא לִקַּח מֵהֶן שִׁעוּר מֻעָט שֶׁמְּשִׂימִים בְּבֵית הַבַּד בְּפַעַם אַחַת, אוֹ שְׁנֵי בַּדִּין, וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶן שֶׁמֶן, וּמַשְׁאִיר מֵהֶן בַּמַּעֲטָן הַרְבֵּה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים קוֹצֶה בְטֻמְאָה. חוֹתֵךְ מַה שֶּׁרוֹצֶה לַחְתֹּךְ מִן הָאוֹם שֶׁל זֵיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן, בַּד אוֹ שְׁנֵי בַּדִּים בְּטֻמְאָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְלֹא הֻכְשְׁרוּ:
וּמְחַפֶּה בְטָהֳרָה. כְּשֶׁגָּמַר לִקַּח מַה שֶּׁרָצָה לִקַּח, מְכַסֶּה הַמּוֹתָר שֶׁבַּמַּעֲטָן בְּטָהֳרָה כְּאִלּוּ הֻכְשַׁר, דְּמוֹעֶלֶת לְקִיחָתוֹ מַה שֶּׁלּוֹקֵחַ לְהַחֲשִׁיב אֶת הַמּוֹתָר כְּאִלּוּ נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:
אַף מְחַפֶּה בְטֻמְאָה. דְּאַף הַנִּשְׁאָר לֹא הֻכְשַׁר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְדַעְתּוֹ לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. וּמִיהוּ אִם עָקַר כָּל הַזֵּיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹתָן בְּבֵית הַבַּד, הָיוּ מֻכְשָׁרִים לְבֵית הִלֵּל:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חוֹפֵר בְּקַרְדֻּמּוֹת. וְעוֹקֵר כָּל הַזֵּיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן:
וּמוֹלִיךְ לְבֵית הַבַּד בְּטֻמְאָה. לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ. וְקַרְדֻּמּוֹת דְּנָקַט, לִרְבוּתָא, לְפִי שֶׁהֵן כְּלֵי בַּרְזֶל וּמוּכָנִים לְטֻמְאַת מֵת יוֹתֵר מִשְּׁאָר כֵּלִים. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: