ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ה
הַמַּנִּיחַ זֵיתִים בַּכּוֹפֵשׁ. גָּרְסִינַן. וְהוּא סַל גָּדוֹל שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ זֵיתִים לִכְמֹר:
שֶׁיִּמְתֹּנוּ. שֶׁיִּתְרַכְּכוּ וְתִהְיֶה בָּהֶן לַחְלוּחִית. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁגּוֹרְסִים בַּכּוֹתֵשׁ, שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם בַּמַּכְתֶּשֶׁת יָמִים רַבִּים כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ רָפִים וְרַכִּים וְיִהְיוּ נוֹחִין לְהִכָּתֵשׁ:
הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִים. בַּמֹּחַל הַיּוֹצֵא מֵהֶן, שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין מֻכְשָׁרִים. דְּלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן עֲדַיִן:
הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים. מְמַעֲכָן בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת:
טִמְּאָן. דְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה, וְכָל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה. וְהֵן מֻכְשָׁרִים בִּפְצִיעָתוֹ, דְּנִיחָא לֵיהּ בַּמַּשְׁקֶה דְּטָיֵיף עֲלַיְהוּ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הֵן מַרְבִּים טַעַם: