ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
הִזָּה וְשָׁנָה. הִזָּה בַּשְּׁלִישִׁי, וְשָׁנָה בַּשְּׁבִיעִי:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אַף עַל גַּב דְּבִשְׁנַיִם שֶׁהָלְכוּ מוֹקְמִינַן כָּל חַד בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, כְּדִתְנַן לְקַמָּן, הָכָא גַּבֵּי חַד בִּתְרֵי זִמְנֵי לֹא שַׁיָּךְ לְטַהֵר בַּקַּיָּמוֹת, דַּאֲפִלּוּ בִּשְׁנַיִם כְּשֶׁבָּאוּ לִשָּׁאֵל בְּבַת אַחַת, טְמֵאִין. וְחַד אֲפִלּוּ בָּזֶה אַחַר זֶה כְּבַת אַחַת דָּמֵי:
וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ. דְּוַדַּאי טָמֵא הָיָה כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ: