ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
סְפֵק אָדָם. סָפֵק הֶאֱהִיל עַל הָאָדָם:
טָמֵא. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאֵינוֹ טָהוֹר מִטַּעֲמָא שֶׁהַטֻּמְאָה בְּפִי הָעוֹרֵב וְהִיא טֻמְאָה עוֹבֶרֶת, דְּכָל הַמַּאֲהִילִין חֲשׁוּבוֹת יֵשׁ לַטֻּמְאָה מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ הַנִּזְרָקִין:
סְפֵק כֵּלִים. סָפֵק הֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים:
טָהוֹר. שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל:
הַמְמַלֵּא בַעֲשָׂרָה דְלָיִים. זֶה אַחַר זֶה:
וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּאַחַד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְכֻלָּן טְהוֹרִין. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁאֵין [לַדְּלִי] אֳגָנִים. אֲבָל יֵשׁ לָהּ אֳגָנִים, כֻּלָּן טְמֵאִים, דְּשֶׁמָּא הַשֶּׁרֶץ הָיָה בָּרִאשׁוֹן, וְהַאי דְּלֹא נָפַל עִם הַמַּיִם אֵימוּר אֳגָנִים עִכְּבוּהוּ:
הָעֶלְיוֹן טָהוֹר. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מִן הָעֶלְיוֹן נָפַל לַתַּחְתּוֹן: