ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
נִבְלַת עוֹף טָמֵא. שֶׁאֵין סוֹפָהּ לְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה, שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה אָדָם וּבְגָדִים:
צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה. שֶׁיַּחֲשֹׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה:
וְהֶכְשֵׁר. מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין, וְאַחַר כָּךְ תִּגַּע בְּשֶׁרֶץ:
לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה. אִם נִטְמֵאת וְאָכַל מִמֶּנָּה חֲצִי פְּרָס שֶׁהִיא בֵּיצָה וּמֶחֱצָה, נִפְסַל גּוּפוֹ לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל:
וְאֵין בָּהּ כַּזַּיִת בְּבֵית הַבְּלִיעָה. דִּכְתִיב (שם כב) נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ, מִי שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה מְטַמֵּא בַּאֲכִילָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה, יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵלָה אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל דָּבָר טָמֵא:
וְהָאוֹכְלָהּ אֵין טָעוּן הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ. הָאוֹכֵל חֲצִי פְּרָס מִמֶּנָּה לְאַחַר שֶׁנִּטְמֵאת, שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת הַגְּוִיָּה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, אִם טָבַל לְאַחַר שֶׁאֲכָלָהּ מֻתָּר בַּתְּרוּמָה מִיָּד וְאֵין טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ:
וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אִם אָכַל חֲצִי פְּרָס נִבְלַת עוֹף טָמֵא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. דְּטֻמְאָה דְּרַבָּנָן הִיא, אַף עַל גַּב דְּשׂוֹרְפִין עָלֶיהָ תְּרוּמָה:
וְהָאוֹכֵל אֵבָר מִן הַחַי מִמֶּנָּה אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹכֵל כַּזַּיִת בֵּין בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, דְּהַשְׁתָּא אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵבָר מִן הַחַי צָרִיךְ כַּזַּיִת דַּאֲכִילָה כְּתִיב בֵּיהּ, הָכָא אִיכָּא כַּזַּיִת, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וּמִשּׁוּם טָמֵא לֹא מִחַיַּב, דְּלֵיכָּא כַּזַּיִת בָּשָׂר:
וְאֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ. בַּאֲכִילָה, לְבֶן נֹחַ שֶׁמֻּתָּר בְּעוֹף טָמֵא וְאָסוּר בְּאֵבָר מִן הַחַי, וְאִם שְׁחָטָהּ וְהִיא מְפַרְכֶּסֶת לֹא טִהֲרַתָּהּ שְׁחִיטָתָהּ בַּאֲכִילָה עַד שֶׁתָּמוּת, אַף עַל גַּב דְּבִטְהוֹרָה אֲפִלּוּ מְפַרְכֶּסֶת מַתֶּרֶת הַשְּׁחִיטָה לְבֶן נֹחַ מִגּוֹ דְּמִכַּשְּׁרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהָכִי מִפָּרְשָׁה מַתְנִיתִין בְּשִׁלְהֵי פֶּרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה: