ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
שֶׁנָּגַס. שֶׁמְּהַפֵּךְ הָאֹכֶל בְּפִיו. לְשׁוֹן מֵגִיס בַּקְּדֵרָה:
וְנָפַל. הָאֹכֶל עִם לַחְלוּחִית הָרֹק שֶׁבּוֹ, עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה:
טָהוֹר. הַכִּכָּר, כְּלוֹמַר לֹא הֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאַף עַל גַּב דְּרֹק בְּעָלְמָא מַכְשִׁיר, שָׁאנֵי הָכָא דְּלֹא אַחְשְׁבֵיהּ לָרֹק וְאֵינוֹ לְרָצוֹן, שֶׁהֲרֵי נָפַל עַל בְּגָדָיו, וּפְשִׁיטָא דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ:
כֹּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ. אִם נִתְכַּוֵּן לִמְצֹץ הַלַּחוּת שֶׁבַּגַּרְעִין, וְנָפַל הַגַּרְעִין עִם הָרֹק שֶׁבּוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, הֻכְשַׁר הַכִּכָּר בָּרֹק שֶׁעַל גַּבֵּי הַגַּרְעִין, דְּהָא אַחְשְׁבֵיהּ:
זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת כֹּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ גַּרְעִינָתוֹ. לֹא הֻחְשַׁב הַמַּשְׁקֶה הַהוּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר:
אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם כָּאֵלוּ. כְּלוֹמַר שְׁנֵיהֶם שָׁוִין בְּדִין זֶה:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ. בֵּין רְטֻבּוֹת בֵּין יְבֵשׁוֹת:
טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא, דְּמַשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִים וּמְטַמְּאִין אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, וּטְבוּל יוֹם כְּטָמֵא לְדִין זֶה. וְרַבָּנָן חָשְׁבֵי לֵיהּ לִטְבוּל יוֹם כְּטָהוֹר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: