ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
לְפָס. כְּמוֹ אִלְפָּס, כְּעֵין מַחֲבַת שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ הַתַּבְשִׁיל. וּבֵיצָה זוֹ מִתְבַּשֶּׁלֶת עִם הַתְּרוּמָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּטְבוּל יוֹם:
מִן הַשָּׂפָה. שֶׁל אִלְפָּס וְלִפְנִים. חָשׁוּב הַחוּט שֶׁל בֵּיצָה חִבּוּר, וְאִם נָגַע שָׁם טְבוּל יוֹם, הַכֹּל טָמֵא. אֲבָל הַחוּט הַיּוֹצֵא מִשְּׂפַת הָאִלְפָּס וְלַחוּץ לֹא הָוֵי חִבּוּר:
וְכָל שֶׁנִּקְלָף עִמּוֹ. הַיְנוּ מַה שֶּׁעוֹלֶה עִם הַחוּט, הָוֵי חִבּוּר וְלֹא יוֹתֵר. רַבִּי יוֹסֵי לְקֻלָּא. וְהָכִי מוּכָח בַּתּוֹסֶפְתָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת. דִּינָם כְּדִין הַבֵּיצָה: