ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
מַשְׁקֵה טְבוּל יוֹם. כְּגוֹן רֻקּוֹ, מֵימֵי רַגְלָיו, דִּמְעוֹת עֵינוֹ, וְדַם מַגַּפְתוֹ, וַחֲלֵב הָאִשָּׁה:
כְּמַשְׁקִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן. כְּמַשְׁקִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן. דִּטְבוּל יוֹם פּוֹסֵל בַּתְּרוּמָה:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ. מַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מִגּוּפוֹ וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה שֶׁנָּגַע בָּהֶן, אֵין מְטַמְּאִין אֶת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל מִיפְסָל פָּסֵיל לֵיהּ:
בֵּין קַלִּין בֵּין חֲמוּרִין. קַלִּין שֶׁרֶץ, חֲמוּרִין זָב:
תְּחִלָּה. רִאשׁוֹן, וְעוֹשִׂין שֵׁנִי, וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי:
חוּץ מִן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה. כְּגוֹן זוֹבוֹ שֶׁל זָב וּמַעְיְנוֹתָיו: