ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
הַמְכַנֵּס חַלּוֹת. שֶׁמַּפְרִישִׁין מִן הָעִסָּה, וְנָתַן מֵהֶם הַרְבֵּה זוֹ עַל זוֹ עַד שֶׁנִּדְבְּקוּ זוֹ בָּזוֹ, וְדַעְתּוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה לְהַפְרִידָן זוֹ מִזּוֹ:
וְנָשְׁכוּ. שֶׁנִּדְבְּקוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּשֶׁבָּא לְהַפְרִידָן נוֹשְׁכוֹת זוֹ מִזּוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁנִּתְלָשׁ מִקְצָת מֵאַחַת מֵהֶן וְעוֹלֶה עִם חֲבֶרְתָּהּ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּאַחַת מֵהֶן, נִפְסְלוּ כֻּלָּן כְּאִלּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. דִּטְבוּל יוֹם פּוֹסֵל בַּתְּרוּמָה, וְחַלָּה דִּין תְּרוּמָה יֵשׁ לָהּ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ חִבּוּר. כֵּיוָן דְּדַעְתּוֹ לְהַפְרִידָן. וְאוֹתָהּ שֶׁנָּגַע בָּהּ הַטְּבוּל יוֹם פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר טְהוֹרוֹת:
מִקְרָצוֹת. חֲתִיכוֹת שֶׁל עִסּוֹת שֶׁנֶחְתְּכוּ וְנִתְלְשׁוּ מֵעִסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, קְרוּיוֹת מִקְרָצוֹת. לְשׁוֹן קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא (ירמיה מו). וְכָל הָנֵי דַּחֲשִׁיב הָכָא. אַפְּלוּגְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל דְּסֵיפָא קַיְמֵי. וְהָא דְּלָא חֲשִׁיב חַלּוֹת בַּהֲדַיְהוּ, מִשּׁוּם דְּחַלּוֹת לְבֵית הִלֵּל אֵינָן חִבּוּר לֹא בִּטְבוּל יוֹם וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת, אֲבָל הָנֵי דַּוְקָא בִּטְבוּל יוֹם פְּלִיגֵי, אֲבָל בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת מוֹדִים, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא:
חֲמִיטָה. עֻגָּה דַּקָּה:
עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַתַּנּוּר. דְּכֵיוָן שֶׁנִּדְבְּקוּ כְּשֶׁהֵן עִסָּה, הֲרֵי צוּרָתָן נִפְסֶדֶת אִם מַנִּיחָן מְדֻבָּקִין, הִלְכָּךְ וַדַּאי עָתִיד לְהַפְרִידָם:
וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם. הַקֶּצֶף וְהָרְתִיחָה שֶׁעוֹלֶה בַּמַּיִם, קוֹלִית שְׁמָהּ. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּאוֹתָהּ רְתִיחָה, לְבֵית הִלֵּל לֹא הָוֵי חִבּוּר וְלֹא נִפְסְלוּ הַמַּיִם:
מְחֻלְחֶלֶת. כְּשֶׁהָרְתִיחָה חֲלוּלָה מִתַּחְתֶּיהָ וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּמַּיִם אֶלָּא בִּקְצוֹתֶיהָ:
הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁרְתִיחָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל גְּרִיסִין אֵינָהּ מֻדְבֶּקֶת עַל הַגְּרִיסִין:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בִּרְתִיחָה שֶׁל אֹרֶז. נַמִּי פְּלִיגֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אִי הָוֵי חִבּוּר לִטְבוּל יוֹם, וְאִי נָגַע בָּרְתִיחָה כְּאִלּוּ נָגַע בָּאֹרֶז:
וּמוֹדִים. בֵּית הִלֵּל:
בִּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת. דַּהֲוֵי חִבּוּר:
בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת. קַלּוֹת רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. חֲמוּרוֹת, אַב הַטֻּמְאָה. וְדַוְקָא בִּטְבוּל יוֹם פְּלִיגֵי, לְפִי שֶׁכְּבָר עָלָה מִטֻּמְאָתוֹ וְאֵינוֹ חָסֵר אֶלָּא הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ: