ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה וְכוּ'. הָרוֹצֶה לָלוּשׁ כַּמָּה עִסּוֹת שֶׁל דְּמַאי טָמֵא, יָכוֹל לִקְבֹּעַ חַלָּתָן מֵעִסָּה טְהוֹרָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְשֶׁתִּהְיֶה זֹאת הָעִסָּה הַטְּהוֹרָה קְבוּעָה לְחַלָּה עַל כָּל עִסּוֹת שֶׁיָּלוּשׁ מִן הַדְּמַאי הַטָּמֵא:
עַד שֶׁתִּסָּרֵחַ. עִסָּה זוֹ וְלֹא תִהְיֶה רְאוּיָה לְמַאֲכַל אָדָם. שֶׁבַּדְּמַאי הֵקֵלּוּ לִתְרֹם מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, וְהֵקֵלּוּ נַמִּי לִתְרֹם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְחַלַּת דְּמַאי הַיְנוּ הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מֵעַם הָאָרֶץ וּמַאֲכִילָהּ לָעֲנִיִּים וְלָאַכְסַנְיָא, כְּדִתְנַן מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. וְחַלָּה שֶׁמַּפְרִישִׁים מִמֶּנָּה הִיא חַלַּת דְּמַאי: