ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
אוֹכְלִין עֲרַאי עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. שֶׁתִּתְעָרֵב יָפֶה, לְפִי שֶׁאֵין שֵׁם עִסָּה עָלֶיהָ קֹדֶם גִּלְגּוּל:
וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. לְפִי שֶׁעִסַּת הַשְּׂעוֹרִים מִתְפָּרֶדֶת וְאֵינָהּ מִתְעָרֶבֶת יָפֶה כְּעִסָּה שֶׁל חִטִּים, אֶלָּא מְטַמְטֵם בַּיָּד:
חַיָּב מִיתָה. דְּנִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, וְטֶבֶל הוּא בְּמִיתָה:
מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ. תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא בְּעִסָּה טְהוֹרָה לְמַהֵר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּטָהֳרָה, שֶׁמָּא תִּטַּמֵּא הָעִסָּה, דְּעִקַּר מִצְוָה הִיא לְהַמְתִּין עַד אַחַר גְּמַר לִישָׁה:
וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח. שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְמַיִם, דִּבְפָחוֹת מֵהֶן לֹא הִגִּיעָה הָעִסָּה לִכְלַל חִיּוּב חַלָּה. וְאִית סְפָרִים דְּגָרְסֵי וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח שֶׁלֹּא נִתְעָרְבוּ בְמַיִם, דְּאִם נִשְׁאֲרוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים לֹא נִפְטְרוּ בַּחַלָּה שֶׁהִפְרִישׁ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹכִיחַ שֶׁאִם אָמַר הֲרֵי זוֹ חַלָּה עַל הַשְּׂאֹר וְעַל הָעִסָּה, וְעַל הַקֶּמַח הַנִּשְׁאָר לִכְשֶׁתִּתְגַּלְגֵּל הָעִסָּה כֻלָּהּ תִּתְקַדֵּשׁ זוֹ שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן יְלַמֵּד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לַנָּשִׁים לוֹמַר כֵּן כְּשֶׁמַּפְרִישׁוֹת חַלָּה מִיָּד אַחַר גִּלְגּוּל הָעִסָּה קֹדֶם עֲרִיכַת הַלֶּחֶם: