ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ב
וּשְׁתֵּי צֹאן. אַלְמָא תַּרְתֵּי מִקְרֵי צֹאן:
שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. שֶׁמְּעַשּׂוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וְאוֹמְרוֹת לוֹ קוּם עֲשֵׂה מִצְוָה חֲדָשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מִצְוָה עָלָיו בְּפָחוֹת מִכֵּן. וְהַיְנוּ עַל כָּרְחֲךָ רֵאשִׁית הַגֵּז, דִּכְתִיב בֵּיהּ צֹאן דְּמַשְׁמַע מְרֻבֶּה. דְּאִלּוּ בְּכוֹר כְּתִיב בְּכוֹר שׁוֹר, דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ חַד. וְכֵן מַתָּנוֹת אִם שׁוֹר אִם שֶׂה:
מָנֶה מָנֶה וּפְרָס. כָּל אַחַת מָנֶה וָחֵצִי. וּבְצִיר מֵהָכִי לָא חֲשִׁיב גֵּז, שֶׁזּוֹ פָּחוּת שֶׁבַּגִּיזוֹת:
בְּכָל שֶׁהֵן. לָאו דַּוְקָא, דִּבְפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים סְלָעִים לֹא מִחַיַּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרַבִּי דּוֹסָא יְהִיב שִׁעוּרָא רַבָּה, קָרֵי תַּנָּא לְשִׁעוּרָא זוּטָא דְרַבָּנָן כָּל שֶׁהֵן. וְהַסֶּלַע מִשְׁקָלוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מָעִים, וּמִשְׁקַל כָּל מָעָה שִׁשָּׁה עָשָׂר גַּרְעִינֵי שְׂעוֹרָה:
כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לוֹ. הַבָּא לְחַלֵּק רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁבְּיָדוֹ, לֹא יִפְחוֹת לְכָל כֹּהֵן מִמִּשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר:
מְלֻבָּן. וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב הַיִּשְׂרָאֵל לְלַבְּנוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ שִׁעוּר מִן הַצֶּמֶר הַצּוֹאִי, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְלֻבָּן, עַד שֶׁכְּשֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ הַכֹּהֵן יַעֲמֹד עַל מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר מְלֻבָּן:
כְּדֵי. שֶׁיּוּכַל: לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן. הָרָאוּי לְשֵׁרוּת. וּמַאי נִיהוּ, אַבְנֵט. מִדְּסָמַךְ קְרָא אַחַר רֵאשִׁית הַגֵּז מִיָּד, כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, שָׁמְעִינַן מִנַּהּ דְּהָכִי קָאָמַר, תֵּן לוֹ מֵרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד לַעֲמֹד לְשָׁרֵת. וְהַקָּטָן שֶׁבַּבְּגָדִים הָרָאוּי לְשֵׁרוּת הוּא אַבְנֵט, וְהוּא נַעֲשֶׂה מֵחָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר מְלֻבָּן. וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵין לוֹ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְאֵין חַיָּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז עַד שֶׁיִּגְזֹז חָמֵשׁ צֹאן, וְתִהְיֶה גִזַּת כָּל אַחַת מֵחֲמִשְׁתָּן אֵין פָּחוֹת מִי"ב סֶלַע, שֶׁאִם הָיְתָה גִיזַת אַחַת מֵהֶן פָּחוֹת מִי"ב סֶלַע אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִשְׁתָּן גּוֹזְזוֹת יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים סְלָעִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
עַד שֶׁצְּבָעוֹ. בְּעָלָיו קֹדֶם שֶׁנְּתָנוֹ:
פָּטוּר. מִלִּתְּנוֹ עוֹד. דְּקַנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי, וַהֲוָה לֵיהּ כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן, דְּפָטוּר:
וְלֹא צְבָעוֹ. אֵין זֶה שִׁנּוּי וְאַכַּתִּי בְּעֵינֵיהּ הוּא:
הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי. כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר לַצֹּאן, פָּטוּר. דְּגֵז צֹאנְךָ כְּתִיב, וְהַאי צֹאן לָאו דִּידֵיהּ הוּא, וְאַצֹּאן קָפֵיד רַחֲמָנָא וְלָאו אַגִּיזִין דִּידֵיהּ:
אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַיָּב. דְּאָמַר לֵיהּ לוֹקֵחַ מַתָּנָה דְכֹהֵן גַּבָּךְ הִיא:
וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. דְּאָמַר לֵיהּ מוֹכֵר מַתָּנָה דְכֹהֵן לֹא זַבַּנִי לָךְ:
שְׁחוּפוֹת. לֹא שְׁחוֹרוֹת וְלֹא לְבָנוֹת:
זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ. הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁלָּקַח, וְהַמּוֹכֵר נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר אֶצְלוֹ. דְּגִיזַת הַלְּבָנוֹת טוֹבָה מִשֶּׁל שְׁחוּפוֹת. וְכֵן זְכָרִים וּנְקֵבוֹת גִּיזַת הַזְּכָרִים קָשָׁה וְהַאי דִנְקֵבוֹת רַכִּיךְ: