ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה. בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה עַל אַחַת מִן הַחֲתִיכוֹת שֶׁכֻּלָּהּ חוּץ לָרֹטֶב, וְלֹא הֵגִיס אֶת הַקְּדֵרָה וְלֹא כִסָּה אוֹתָהּ, הֲרֵי לֹא נֶחְלַק טַעַם הַטִּפָּה אֶלָּא לְאוֹתָהּ חֲתִיכָה בִּלְבָד:
אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה. כְּלוֹמַר אִם אֵין בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה לְבַדָּהּ שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הַטִּפָּה, מִיָּד נֶאֱסֶרֶת הַחֲתִיכָה, וְאוֹסֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ וְצָרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כָּל הַחֲתִיכָה:
נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה. שֶׁהֵגִיס בָּהּ מִיָּד קֹדֶם שֶׁקִּבְּלָה הַחֲתִיכָה טַעַם מִן הַטִּפָּה, דְּהַשְׁתָּא נִתְעָרְבָה הַטִּפָּה בְּכֻלָּן:
אִם יֶשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה. כְּלוֹמַר אֵין כֹּחַ בַּטִּפָּה לֶאֱסֹר כֻּלָּן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ טַעַם לִתֵּן בְּכָל הַקְּדֵרָה:
הַכְּחָל. דַּד הַבְּהֵמָה:
קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ. קוֹרְעוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב וְטָחוֹ בַּכֹּתֶל. וּמֻתָּר אַחַר כָּךְ לְבַשְּׁלוֹ עִם בָּשָׂר בַּקְּדֵרָה:
לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. אִם בִּשְּׁלוֹ לְבַדּוֹ בַּקְּדֵרָה. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא גַּבֵּי לֵב לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל אִסּוּרָא מִיהָא אִיכָּא, תָּנֵי נַמִּי רֵישָׁא אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְאִם בִּשְּׁלוֹ עִם בָּשָׂר בְּלֹא קְרִיעָה, מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ בְשִׁשִּׁים וּכְחָל עַצְמוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְהַכְּחָל נִשְׁאָר לְעוֹלָם אָסוּר:
הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. לִהְיוֹת בְּכָרֵת. וּבְמַסֶּכֶת כְּרֵתוֹת [דַּף כב] מוֹקֵי לַהּ בְּלֵב עוֹף, שֶׁאֵין בְּדָמוֹ כַּזַּיִת. אֲבָל בְּלֵב בְּהֵמָה חַיָּב כָּרֵת אִם אֲכָלוֹ וְלֹא קְרָעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ. אֲבָל בְּשַׂר הַלֵּב אֵינוֹ נֶאֱסָר, שֶׁהַלֵּב חָלָק הוּא וְאֵינוֹ בוֹלֵעַ:
אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אֵינוֹ יָכוֹל לָבֹא לִידֵי לֹא תַעֲשֶׂה. כְּלוֹמַר אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יֹאכְלֶנּוּ וְיַעֲבֹר עָלָיו, דְּאִי נַמִּי אָכֵיל לֵיהּ אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה: