ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ כוּ'. לְפִי שֶׁפָּרָשַׁת אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ סְמוּכָה לְקָדָשִׁים, דִּכְתִיב יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה, וְסָמִיךְ לֵיהּ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וּבְקָדָשִׁים לַיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם, דִּכְתִיב (ויקרא ז) בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, אַלְמָא לַיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו קָרוּי יוֹם קָרְבָּנוֹ עַד הַבֹּקֶר. יָכוֹל אַף זֶה כֵּן [נֶאֱמַר כָּאן יוֹם אֶחָד] וְנֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית יוֹם אֶחָד וְכוּ':