ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
הַמְבַכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד. בְּפֶטֶר רֶחֶם שֶׁלָּהּ. מֻתָּר לַחְתֹּךְ אֵבָר אֵבָר כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן:
וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים. דְּכָל כַּמָּה דְלֹא נָפַק רֻבֵּיהּ לֹא קַדִּישׁ:
יָצָא רֻבּוֹ. כְּאֶחָד, וַחֲתָכוֹ:
הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר. דְּבִיצִיאַת הָרֹב חָלָה קְדֻשָּׁה עָלָיו, דְּקָרִינַן בֵּיהּ אֲשֶׁר יִוָּלֵד:
וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְכוֹר. בֵּין שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן אֵבָר אֵבָר וּבֵין שֶׁיָּצָא רֹב כְּאֶחָד, דְּהָא שֵׁנִי לָאו פֶּטֶר רֶחֶם הוּא: