ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת. בְּלֹא חֶסְרוֹן אִסָּר כְּדִמְפָרֵשׁ. וְאִם נִקְּבָה נְקָבִים הַרְבֵּה מְפֻלָּשִׁים וְאֵין בָּהֶן חִסָּרוֹן, רוֹאִין אִם כְּשֶׁיִּצְטָרְפוּ יֵשׁ בְּכֻלָּן שִׁעוּר רֹב גַּרְגֶּרֶת, טְרֵפָה, וְאִם יֵשׁ בְּאוֹתָן נְקָבִים חִסָּרוֹן אוֹ שֶׁחָסְרוּ מִמֶּנּוּ רְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת, רוֹאִין אִם כְּשֶׁיִּצְטָרֵף כָּל מַה שֶּׁחָסֵר יַעֲלֶה יוֹתֵר מִשִּׁעוּר אִסָּר, טְרֵפָה, וְאִם כְּאִסָּר אוֹ פָּחוֹת, כְּשֵׁרָה. וְכֵן הֲלָכָה:
אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר בָּהּ בַּקָּנֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה כָּל שֶׁהוּא:
נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת. הָעֶצֶם נִפְחַת וְרוֹאִים אָנוּ שֶׁלֹּא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ:
נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כַזָּיִת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כַּזַּיִת בִּמְקוֹם מָרָה וְכַזַּיִת בִּמְקוֹם שֶׁהִיא מְעוּרָה:
זֶה לְתוֹךְ זֶה. שֶׁסְּמוּכִין הֵן וְדָפְנָן שֶׁל שְׁנֵיהֶם אֲדוּקִים זֶה לָזֶה וּבְאֶמְצָעִיתָן הֵן שׁוֹפְכִין זֶה לָזֶה. וְאִם חָזְרוּ וְנִקְּבוּ בִּמְקוֹם אֲדִיקַת דָּפְנוֹתֵיהֶם וְאֵין הַנֶּקֶב נִרְאֶה לַחוּץ אֶלָּא זֶה לְתוֹךְ זֶה, כְּשֵׁרָה, דְּהָא לַהֲדָדֵי נַמִּי שָׁפְכֵי:
נִטַּל הַטְּחוֹל. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִטַּל, אֲבָל נִקַּב בִּמְקוֹם עָבְיוֹ וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כָּעֳבִי דִינַר זָהָב, טְרֵפָה, כְּדִמְפָרְשִׁינַן לְעֵיל:
נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת. בֵּין שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן בֵּין שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵהֶן, כְּשֵׁרָה. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִטְּלוּ, אֲבָל הַכֻּלְיָא שֶׁהִקְטִינָה מֵחֲמַת חֹלִי, בַּדַּקָּה עַד כְּפוֹל, בַּגַּסָּה עַד כַּעֲנָבָה בֵּינוֹנִית, טְרֵפָה. וְאִם מְלֵאָה מַיִם סְרוּחִים, טְרֵפָה. מַיִם זַכִּים, כְּשֵׁרָה:
נִטַּל לְחִי הַתַּחְתּוֹן. מֵעַל הַבָּשָׂר וְהַסִּימָנִים מְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיְּכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי הַלְעָטָה, שֶׁשּׁוֹפְכִים הַמַּאֲכָל לְתוֹךְ פִּיהָ. אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי הַלְעָטָה, טְרֵפָה:
נִטְּלָה הָאֵם. הִיא הָרֶחֶם, מטרי"ץ בְּלַעַ"ז, שֶׁהָעֻבָּר מֻנָּח בָּהּ:
וַחֲרוּתָה בִידֵי שָׁמָיִם. שֶׁצָּמְקָה הָרֵאָה שֶׁלָּהּ וְיָבְשָׁה כַּחֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל מִקּוֹל רַעַם (וברק) [וּרְאִיַּת בָּרָק], כְּשֵׁרָה. וּבִידֵי אָדָם, כְּגוֹן שֶׁהִבְעִיתָהּ אָדָם אוֹ שְׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת כְּגוֹן שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שַׁחַל, טְרֵפָה. וְהֵיכִי יָדְעִינַן אִם בִּידֵי שָׁמַיִם וּכְשֵׁרָה אִם בִּידֵי אָדָם וּטְרֵפָה. בַּקַּיִץ מֵבִיא כְּלֵי חֶרֶס לְבָנִים וּמְמַלְּאָן מַיִם קָרִים וּמַנִּיחַ הָרֵאָה בְּתוֹכָם מֵעֵת לְעֵת, אִי הָדְרָא בָּרִיא, בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא וּכְשֵׁרָה, וְאִי לֹא הָדְרָא בָּרִיא, בִּידֵי אָדָם הִיא וּטְרֵפָה. וּבַחֹרֶף מֵבִיא כְּלִי חֶרֶס שָׁחוֹר, שֶׁאֵינוֹ מַזִּיעַ כְּמוֹ הַלָּבָן וְאֵין הַמַּיִם מִצְטַנְּנִים בּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁמֵּבִיא כְּלֵי נְחֹשֶׁת, וּמְמַלְּאָן מַיִם פּוֹשְׁרִים וּמַנִּיחַ הָרֵאָה בְּתוֹכָן מֵעֵת לְעֵת, אִי הָדְרָא בָּרִיא כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו, טְרֵפָה:
הַגְּלוּדָה. שֶׁהֻפְשַׁט עוֹרָהּ מֵעָלֶיהָ. אִם נִשְׁאַר בָּהּ עוֹר כְּרֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה כֻלָּהּ, שֶׁנִּמְצְאוּ חֻלְיוֹת הַשִּׁדְרָה כֻּלָּן מְחֻפִּים, הֲרֵי זוֹ כְשֵׁרָה. וְאִם נִפְשַׁט מִמֶּנּוּ רֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי כָל הַשִּׁדְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׁאָר עוֹרָהּ קַיָּם, טְרֵפָה. וְכֵן פְּסַק הֲלָכָה: