ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אִם בֶּהֱמַת נָכְרִי הִיא. אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל קָשָׁחֵיט לָהּ מְהַנְיָא בָּהּ מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי, דִּסְתָם מַחֲשַׁבְתּוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
חֲצַר כָּבֵד. יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי קַל וָחֹמֶר. דְּלֹא מְהַנְיָא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים, הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שָׁחֵיט לָהּ:
וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת. דְּהַיְנוּ בְּמֻקְדָּשִׁים, כְּדִכְתִיב (ויקרא ז) הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, קָרֵי בֵיהּ לֹא יַחֲשֹׁב, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב לְאָכְלָהּ חוּץ לִזְמַנּוֹ כִּי פִּגּוּל יִהְיֶה:
אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד. דִּכְתִיב הַמַּקְרִיב לֹא יֵחָשֵׁב. אֲבָל בְּעָלִים לֹא פָסְלֵי בְּמַחֲשַׁבְתָּן כִּי מַקְרִיב לָהּ כֹּהֵן:
מְקוֹם שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ לְמַתְנִיתִין דְּהָכִי קָאָמַר, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בְּמֻקְדָּשִׁים בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת, אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בְּחֻלִּין אֶלָּא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט. וְהָכִי פֵּרוּשָׁהּ, בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בְּמֻקְדָּשִׁים בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת, שְׁחִיטָה וְקַבָּלַת הַדָּם זְרִיקָה וְהוֹלָכָה, בְּאֵיזוֹ מֵאֵלּוּ שֶׁחָשַׁב עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִן הַזֶּבַח חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֻמְרָא זוֹ אֵין מַחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד. חֻלִּין לְעִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בָּהֶן בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֶלָּא בִּשְׁתַּיִם, בִּשְׁחִיטָה וּבִזְרִיקָה, דְּהָנֵי הוּא דִּכְתִיבָן, זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם (שמות כב), בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם (תהלים טז), אֲבָל קַבָּלָה וְהוֹלָכָה לֹא כְתִיב בְּהוּ. וְהַקְטָרָה אַף עַל גַּב דְּשַׁיְּכָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, מִיהוּ לָאו עֲבוֹדָה הִיא לְאַפְסוֹדֵי בְּהֵמָה מִשּׁוּם הֶקְטֵר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה הֵיכָא דְּלֹא נִשְׁחֲטָה וְלֹא נִזְרַק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא אֲפִלּוּ בִּפְנִים לֹא מִפְּסִיל קָרְבָּן אִם חָשַׁב עַל אֲכִילַת בָּשָׂר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים, וְכֵיוָן שֶׁמָּצִינוּ קֻלָּא בְּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ, דִּין הוּא שֶׁנָּקֵל בָּזֶה שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַשּׁוֹחֵט. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: