ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ. כְּאָדָם הַמַּתִּיז קָנֶה אוֹ דְּלַעַת, שֶׁדּוֹחֵק הַסַּכִּין בְּכֹחַ וּפוֹסֵק. וְזוֹ הִיא דְּרָסָה:
הָיָה שׁוֹחֵט. בִּמְשִׁיכָה, וְהִתִּיז הָרֹאשׁ בַּהֲבָאָה בִּלְבָד אוֹ בְהוֹלָכָה בִּלְבָד. וְלִשְׁחִיטַת הַסִּימָנִים שִׁעוּר הַכָּשֵׁר, קָרֵי הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ:
אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר. חוּץ לְצַוַּאר הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף שֶׁשּׁוֹחֵט:
כְּשֵׁרָה. שֶׁיֵּשׁ בַּסַּכִּין כְּדֵי לִשְׁחֹט בִּמְשִׁיכָה בְּלֹא דְרָסָה. אֲבָל אִם אֵין אֹרֶךְ הַסַּכִּין אֶלָּא כָּעֳבִי הַצַּוָּאר אוֹ חוּץ לַצַּוָּאר מַשֶּׁהוּ, דְּרָסָה הִיא, שֶׁאֵין הַסִּימָנִים נֶחְתָּכִין בִּמְשִׁיכָה זוֹ לְבַדָּהּ בְּלֹא דְרָסָה:
אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד. חוּץ לִשְׁנֵי הַצַּוָּארִים, דְּהַיְנוּ שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה צַוָּארִים:
אִזְמֵל. תַּעַר דַּק קָטָן מְאֹד. וְלֹא גָזְרִינַן אִזְמֵל שֶׁאֵין לוֹ קַרְנַיִם אַטּוּ אִזְמֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם. וְאִזְמֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם הוּא שֶׁרְגִילִים לַעֲשׂוֹת כְּמִין קַרְנַיִם לָאִזְמֵל לְנוֹי עַל גַּבָּיו וְנוֹטִים לְצַד רֹאשׁוֹ. וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא קָטָן מְאֹד הוּא נִשְׁמָט מִן הַצַּוָּאר, וּכְשֶׁהוּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחֲלִידוּ הַסִּימָנִים אוֹתָן הַקַּרְנַיִם:
נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה. טַעֲמָא דְנָפְלָה, הָא הִפִּילָהּ הוּא, כְּשֵׁרָה. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא אִיכַּוֵּן לִשְׁחֹט, דְּלֹא בָעִינַן כַּוָּנָה בִּשְׁחִיטָה, מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵימַר גַּבֵּי קָדָשִׁים לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ, לְדַעְתְּכֶם זְבוֹחוּ כְּלוֹמַר מִדַּעַת וְכַוָּנָה, שְׁמַע מִנַּהּ דִּבְחֻלִּין לֹא בָעִינַן כַּוָּנָה:
נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ. וְשָׁהָה בְּהַגְבָּהָה זוֹ:
כֵּלָיו. בְּגָדָיו:
אוֹ שֶׁהִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין. קֹדֶם שְׁחִיטָה:
וְעָף. נַעֲשָׂה עָיֵף וְיָגֵעַ מֵחֲמַת הַשְׁחָזָה, וּכְשֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט לֹא הָיָה בוֹ כֹּחַ וּפָסַק שְׁחִיטָתוֹ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט:
כְּדֵי שְׁחִיטָה אַחֶרֶת. כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחֹט רֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא רְבוּצָה, גַּסָּה לְגַסָּה, וְדַקָּה לְדַקָּה, וְעוֹף לְעוֹף. וְהָרַמְבַּ"ם פָּסַק כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה דַקָּה לְעוֹף, וּבָעֵי נַמִּי כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה. וְלֹא נָהֲגוּ כֵן:
כְּדֵי בִקּוּר. כְּשִׁעוּר שֶׁהַטַּבָּח בּוֹדֵק וּמְבַקֵּר אֶת סַכִּינוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: