ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
הַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. עַד הַשְׁתָּא אַיְרֵי בְּתַרְתֵּי מִלֵּי וְדָבָר הַנּוֹהֵג בָּזֶה אֵינוֹ נוֹהֵג בָּזֶה, וְהַשְׁתָּא אַיְרֵי בַּחֲדָא מִלְּתָא וּבִזְמַן שֶׁדָּבָר זֶה נוֹהֵג בָּהּ אֵין דָּבָר זֶה נוֹהֵג בָּהּ:
תֶּמֶד. מַיִם שֶׁנּוֹתְנִים עַל הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים וּכְשֶׁמַּחְמִיץ וְתוֹסֵס נַעֲשֶׂה יַיִן, אוֹ עַל הַשְּׁמָרִים וְקוֹלְטִים אוֹתָן הַמַּיִם טַעַם הַיַּיִן. וּבִזְמַן שֶׁנָּתַן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מַיִם וְהוֹצִיא אַרְבָּעָה, לְכֻלֵּי עַלְמָא יַיִן מַעַלְיָא הוּא. וְהָכָא מַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁלֹּא הוֹצִיא אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנָּתַן, אוֹ פָּחוֹת אוֹ מְעַט יוֹתֵר:
עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. מַיִם בְּעַלְמָא הוּא וְאֵינוֹ נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. דְּיַיִן הֻזְכַּר בְּקִיחַת כֶּסֶף מַעֲשֵׂר (דברים יד) וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְגוֹ', מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ פְּרִי מִפְּרִי וְגִדּוּלֵי קַרְקַע, אַף כָּל פְּרִי מִפְּרִי וְגִדּוּלֵי קַרְקַע:
וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. דִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אִם נָפַל לְתוֹכוֹ קֹדֶם הַמְשָׁכַת אַרְבָּעִים סְאָה, וְיַיִן אֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה:
מִשֶּׁהֶחֱמִיץ. חָשׁוּב יַיִן. וְנוֹהֵג בּוֹ קִיחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין נוֹהֵג בּוֹ פְּסוּל מִקְוֶה:
הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין. הָאַחִין שֶׁהֵן שֻׁתָּפִין בִּירֻשָּׁתָן:
כְּשֶׁחַיָּבִים בַּקָּלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ וְלִבְסוֹף נִשְׁתַּתְּפוּ, חַיָּבִים בַּקָּלְבּוֹן, וּכְשֶׁמְּבִיאִין שִׁקְלֵיהֶן מְבִיאִין שְׁנֵי חֲצָאֵי שְׁקָלִים וְנוֹתְנִים שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת. וְהַקָּלְבּוֹן הוּא לְשׁוֹן הֶכְרֵעַ, שֶׁחַיָּבִין לְהַכְרִיעַ שִׁקְלֵיהֶן. וְאִם נָתְנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם שֶׁקֶל שָׁלֵם נוֹתְנִים שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶן לִשְׁקֹל לַחֲצָאִין. וּפְטוּרִים מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה מִכָּל הַנּוֹלָדִים לָהֶם כָּל יְמֵי שֻׁתָּפוּת, שֶׁהַשֻּׁתָּפוּת פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, כִּדְאִיתָא בִּבְכוֹרוֹת בְּפֶרֶק בַּתְרָא [דַּף נז], יִהְיֶה לָךְ, וְלֹא שֶׁל שֻׁתָּפוּת. וְהָתָם מוֹקִים לֵיהּ לְהַאי קְרָא בַּמַּעֲשֵׂר, וְאַף עַל גַּב דְּבַבְּכוֹר כְּתִיב:
וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה. כְּגוֹן אִם לֹא חָלְקוּ מֵעוֹלָם חַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, לְעַשֵּׂר כָּל הַנּוֹלָדִים לָהֶם כָּל יְמֵי שֻׁתְּפוּתָם. דְּאָמַר הָתָם, יָכוֹל אֲפִלּוּ קָנוּ בִּתְפוּסַת הַבַּיִת, תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה, מִכָּל מָקוֹם:
וּפְטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. לְגַמְרֵי. שֶׁשּׁוֹקְלִין בֵּין שְׁנֵיהֶם שֶׁקֶל שָׁלֵם. שֶׁמָּמוֹן אֲבִיהֶם בְּחֶזְקָתוֹ עוֹמֵד, וְהָאָב הַשּׁוֹקֵל עַל בָּנָיו אוֹ עַל אֶחָד מִבְּנֵי עִירוֹ וּפוֹטֵר בְּשֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִן הַקָּלְבּוֹן, דִּתְנַן בִּשְׁקָלִים [פּ"א] הַשּׁוֹקֵל בִּשְׁבִיל הֶעָנִי אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁכֵנוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל בֶּן עִירוֹ פָּטוּר, וּבָנָיו נַמִּי אֵין מִצְוַת שִׁקְלֵיהֶם עָלָיו וַהֲווּ לְהוּ כִּשְׁכֵנוֹ וּבֶן עִירוֹ:
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר. שֶׁאָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה:
אֵין קְנַס. אִם נֶאֶנְסָה אוֹ נִתְפַּתְּתָה אֵין לְאָבִיהָ חֲמִשִּׁים כֶּסֶף. דְּנַעֲרָה כְּתִיב, (דברים כב) וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף:
וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנַס. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה:
אֵין מֶכֶר. שֶׁאֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְאַחַר שֶׁהֵבִיאָה סִימָנֵי נַעֲרוּת. וּמַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר קְטַנָּה מִבַּת יוֹם אֶחָד עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנַס. מִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁתִּבָּגֵר יֵשׁ לָהּ קְנַס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְיֵשׁ לָהּ קְנַס. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְנִמְצָא שֶׁהַבַּת מִיּוֹם שֶׁנּוֹלְדָה עַד שֶׁתֵּרָאֶה לְבִיאָה יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנַס. וּמִשֶּׁתֵּרָאֶה לְבִיאָה עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִין, יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְיֵשׁ לָהּ קְנַס. וּמִשֶּׁתָּבִיא סִימָנִין עַד שֶׁתִּבָּגֵר, יֵשׁ לָהּ קְנַס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. וְאֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים:
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵאוּן. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ וַאֲפִלּוּ לְדַעְתָּהּ, יְכוֹלָה לְמָאֵן וְיוֹצְאָה בְּלֹא גֵט, עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִין. וְכָל יְמֵי קַטְנוּתָהּ אֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲלִיצָה אִם יְבָמָה הִיא, דְּאִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה (שם כה) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, וּמַקְשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ. וּמִשֶּׁנִּרְאֵית לַחֲלִיצָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְמָאֵן:
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה. בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים תּוֹקְעִים שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת:
אֵין הַבְדָּלָה. לֹא עַל הַכּוֹס וְלֹא בַתְּפִלָּה. שֶׁאֵין הַבְדָּלָה אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים:
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת תּוֹקְעִים. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַיּוֹם יוֹם טוֹב הָיָה וְאֵין בּוֹ מְלָאכָה, תּוֹקְעִין לְהַבְטִיל מִמְּלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ:
וְלֹא מַבְדִּילִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנִּכְנָס חָמוּר מִן הַיּוֹצֵא:
חָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַבְדִּילִין. לְפִי שֶׁהַיּוֹצֵא חָמוּר מִן הַנִּכְנָס. וּתְקִיעָה אֵין כָּאן:
כֵּיצַד מַבְדִּילִין. בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב כְּשֶׁחָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי דוֹסָא, דְּלֹא מְזַלְזְלִינַן בְּיוֹם טוֹב לִקְרוֹתוֹ קֹדֶשׁ הַקַּל: