ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִים. צִדֵּי הַצַּוָּאר:
שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה נַמִּי. וְאַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִים, תָּנֵי נַמִּי הַשּׁוֹחֵט בְּדִיעֲבַד:
הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִים מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה. דְּבַמְּלִיקָה כְּתִיב (ויקרא ה) מִמּוּל עָרְפּוֹ, דְּהַיְנוּ מֵאֲחוֹרָיו:
הַשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיר הַסִּימָנִים אֲחוֹרֵי הָעֹרֶף אֶלָּא חָתַךְ הַמִּפְרֶקֶת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַסִּימָנִים, דְּקֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לַסִּימָנִים נִטְרְפָה בִּשְׁבִירַת הַמִּפְרֶקֶת. וְאַף עַל גַּב דְּבִמְלִיקָה כְּשֵׁרָה, הָתָם הוּא דְּכֻלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף הֲוֵי מִן הַמְּלִיקָה וַהֲוֵי כִּשְׁאָר שׁוֹחֵט שֶׁנּוֹקֵב אֶת הַוֶּשֶׁט מְעַט מְעַט עַד שֶׁגּוֹמֵר שְׁחִיטָתוֹ. אֲבָל שָׁחַט מִן הָעֹרֶף, כֵּיוָן דִּשְׁחִיטָה לָאו הָכִי גְּמִירֵי, לֹא הֲוֵי שְׁבִירַת הַמִּפְרֶקֶת מִן הַשְּׁחִיטָה, וְאִיטָרְפָה לַהּ. וְהַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִים דְּקָתָנֵי רֵישָׁא, אֲפִלּוּ בִּדְלֹא אַהְדַּר הַסִּימָנִים. דְּהָא מִשַּׁחֲטֵי סִימָנִים שַׁפִּיר קֹדֶם חֲתִיכַת הַמִּפְרֶקֶת:
הַמּוֹלֵק מִן הָעֹרֶף. לָאו עֹרֶף מַמָּשׁ דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ מִשִּׁפּוּי הַקָּדְקוֹד מֵאֲחוֹרָיו כָּל דְּבַהֲדֵי פַּרְצוּף, דְּהָא כְּתִיב מִמּוּל עָרְפּוֹ, אֶלָּא מוּל הָרוֹאֶה אֶת הָעֹרֶף, דְּהַיְנוּ אֲחוֹרֵי הַצַּוָּאר, מָלַק בְּצִפֹּרֶן וְחָתַךְ בָּשָׂר וּמִפְרֶקֶת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַסִּימָנִים:
מְלִיקָתוֹ כְשֵׁרָה. דְּזוֹ הִיא מִצְוַת מְלִיקָתוֹ לְכַתְּחִלָּה. וְאַיְדֵי דְתָנָא הַשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף פְּסוּלָה וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד, תָּנָא נַמִּי הַמּוֹלֵק בְּדִיעֲבַד:
הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר. תַּחַת הַגָּרוֹן קָרֵי צַוָּאר. וְהוּא דֶרֶךְ רֹב הַשְּׁחִיטוֹת:
שֶׁכָּל הָעֹרֶף. כָּל מוּל הָרוֹאֶה אֶת הָעֹרֶף: