ברטנורא על משנה חגיגה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
אוֹכְלִין אֳכָלִים נְגוּבִים בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת בַּתְּרוּמָה. הָכִי קָאָמַר, אוֹכְלִין אֳכָלִים שֶׁל חֻלִּין נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת עִם הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא עִם הַקֹּדֶשׁ. מִי שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵרוֹ אֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ בְּפִיו בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת, וְזֶה הָאוֹכֵל יָדָיו מְסֹאָבוֹת, אוֹ שֶׁתָּחַב הוּא עַצְמוֹ אֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ בְּפִיו עַל יְדֵי כּוּשׁ אוֹ כַּרְכַּר, וּבִקֵּשׁ לֶאֱכֹל צְנוֹן אוֹ בָּצָל שֶׁל חֻלִּין עִמָּהֶן, שֶׁאֵין יָדַיִם מְסֹאָבוֹת הַשְּׁנִיּוֹת לַטֻּמְאָה מְטַמְּאוֹת אֶת הַחֻלִּין, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזוּר רַבָּנָן שֶׁלֹּא יֹאכְלֵם עִם הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמָּא יִגַּע בְּיָדָיו מְסֹאָבוֹת בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁבְּפִיו. וּלְעִנְיַן תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּדַיִם הַמְסֹאָבוֹת פּוֹסְלוֹת, לֹא עָשׂוּ מַעֲלָה זוֹ, אֶלָּא אָמְרִינַן זָהִיר וְלֹא נָגַע. וּלְהָכִי נָקַט נְגוּבִים, שֶׁאִלּוּ הָיָה עַכְשָׁיו מַשְׁקִין עֲלֵיהֶם, הָיוּ הַמַּשְׁקִין נַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִים מֵחֲמַת הַיָּדַיִם וְעוֹשִׂין אֶת הַחֻלִּין שְׁנִיִּים, וּכְשֶׁנּוֹגְעִין בַּתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיו פּוֹסְלִים אוֹתָהּ:
הָאוֹנֵן. שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵתוֹ:
וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים. שֶׁטָּבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וְלֹא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו:
צְרִיכִין טְבִילָה. לְאַחַר שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ, אִם רָצָה לֶאֱכֹל קֹדֶשׁ, כֵּיוָן דְּעַד הָאִידְנָא הָיוּ אֲסוּרִים בַּקֹּדֶשׁ אַצְרְכִינְהוּ רַבָּנָן טְבִילָה. וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים פּוֹסֵל אֶת הַקֹּדֶשׁ בִּנְגִיעָה. וְהָאוֹנֵן אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל אֵינוֹ פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה:
אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. דִּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן מֻתָּרִים בַּתְּרוּמָה. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹנֵן אָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֻתָּר הוּא בַּתְּרוּמָה, דִּמְרַבִּינַן לֵיהּ מִוְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כב), זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא אֲנִינוּת: