ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב. וּכְלֵי שֶׁטֶף בְּמַגָּע. דְּכִי הֵיכִי דְּאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב מְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, כָּךְ מְטַמֵּא כָל כֵּלִים שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בַזָּב, חוּץ מֵאָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, דְּתַנְיָא בְתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר כֵּלִים כִּבְגָדִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא טו) וְטָמֵא. יָכוֹל יְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּגֶד, בֶּגֶד הוּא מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס. וְדַוְקָא בִשְׁעַת מַגָּעוֹ בַזָּב. אֲבָל פֵּרַשׁ, לֹא, דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא, בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים. פֵּרַשׁ, אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים:
אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא. אִם בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בַזָּב נָשָׂא בְגָדִים וְלֹא נָגַע בָּהֶן, טְהוֹרִים:
כֹּל הַמְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. כְּגוֹן הַנּוֹגֵעַ בְּזָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת, וּבְמַעַיְנוֹתֵיהֶם, בְּמִשְׁכָּבָן, וּבְמוֹשָׁבָן:
מְטַמֵּא אֳכָלִים. לִהְיוֹת תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶחְשָׁב כְּאַב הַטֻּמְאָה בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, כֵּיוָן דְּאָמְרָה תוֹרָה שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְגָדִים:
וְאֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. אֲבָל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ מְטַמֵּא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס:
לְאַחַר פְּרִישָׁתוֹ. מִמְּטַמְּאָיו מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, עוֹשֶׂה הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה, דַּאֲפִלּוּ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה. לְפִי שֶׁהֵן עֲלוּלִין לְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר כְּמוֹ הָאֳכָלִים, גָּזְרוּ בָהֶן שֶׁיִּהְיוּ לְעוֹלָם תְּחִלָּה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ שֶׁהֵם תְּחִלָּה מִן הַתּוֹרָה:
וְהָאֳכָלִים וְהַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. דְּכֵיוָן דְּפֵרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו, אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן בְּעָלְמָא: