ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב. וְהוּא הַדִּין לְמוֹשָׁב:
עוֹמֵד יוֹשֵׁב שׁוֹכֵב. דִּכְתִיב (ויקרא טו) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא, וּכְתִיב (שם) עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִיא יוֹשֶׁבֶת עָלָיו, אֵין לִי אֶלָּא בִזְמַן שֶׁשָּׁכַב עַל הַמִּשְׁכָּב וְיָשַׁב עַל הַמּוֹשָׁב. שָׁכַב עַל הַמּוֹשָׁב וְיָשַׁב עַל הַמִּשְׁכָּב, עָמַד, נִתְלָה, נִשְׁעָן, מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר יִטְמָא יְטַמֵּא, רִבָּה. וְכֻלָּן נִקְרָאִין מִדְרָס:
וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם וְכוּ' עוֹמֵד יוֹשֵׁב שׁוֹכֵב נִתְלֶה. שֶׁהַטָּהוֹר בְּכַף מֹאזְנַיִם וְהַמִּשְׁכָּב הַטָּמֵא בְּכַף שְׁנִיָּה, וְכָרַע הַמִּשְׁכָּב הַטָּמֵא, וְנִתְלֶה הַטָּהוֹר. וְנִתְלֶה דְרֵישָׁא, כְּגוֹן שֶׁהַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמוֹשָׁבוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה וְכָרְעוּ הֵן, טְמֵאִין, דְּהַשְׁתָּא הַזָּב נִתְלֶה וּכְאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן:
לְטַמֵּא בְגָדִים. הוּא הַדִּין כָּל כֵּלִים שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן עַד שֶׁלֹּא פֵרַשׁ, חוּץ מֵאָדָם וּכְלֵי חֶרֶס:
בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. אִם נָגַע בַּמִּשְׁכָּב הַטָּמֵא, אוֹ שֶׁנְּשָׂאוֹ: