ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ו
הָיוּ סוֹבְלִין אוֹתָן. אֶת הַנִּשְׂרָפִים כְּמִצְוָתָן הָיוּ נוֹשְׂאִין אוֹתָן בְּמוֹטוֹת לְהוֹצִיאָן לְבֵית שְׂרֵפָתָן:
הָרִאשׁוֹנִים. בְּנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִים בַּמּוֹט. אוֹתָן שֶׁבָּראֹשׁ הָאֶחָד יוֹצְאִים רִאשׁוֹנִים, וְהָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי לֹא יָצְאוּ:
נִתַּךְ הַבָּשָׂר. נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָן, אֵין הַמְסַיֵּעַ שׁוּב בָּהֶן מְטַמֵּא בְגָדִים. אֲבָל מִקַּמֵּי הָכִי כָּל הַמְסַיְּעִין בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה מְטַמְּאִים בְּגָדִים, דִּכְתִיב וְהַשּׂוֹרֵף אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו, בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה. יָכוֹל הַמְסַיֵּעַ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמֵּא בְגָדִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם, אוֹתָם מְטַמֵּא בְגָדִים, נַעֲשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים. וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים עַצְמָן אֵין מְטַמְּאִין אָדָם וּבְגָדִים שֶׁנּוֹגְעִים בָּהֶם, אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בִּשְׂרֵפָתָן טָמֵא מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב. לְדִבְרֵי רַבָּנָן מִשֶּׁיֵּצְאוּ הַסּוֹבְלִים בַּמּוֹטוֹת, וּלְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשֶּׁיֻּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: