ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוֹעֲלִים בָּהּ. דְּהָא עוֹלָה הִיא וּמִי הוֹצִיאָהּ מִמְּעִילָתָהּ, וַהֲלֹא שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים לֹא הָיָה לָהּ:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵין מוֹעֲלִים בָּהּ. דְּכֵיוָן דְּשִׁנָּה שְׁמָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ וּמְקוֹמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, נַעֲשֵׂית חַטָּאת:
וּמַה חַטַּאת הָעוֹף שֶׁאֵין מוֹעֲלִים בָּהּ. כְּשֶׁשָּׁחֲטָהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱכֶלֶת לַכֹּהֲנִים:
שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ. נִפְסְלָה וְלֹא בָאָה לִכְלַל הֶתֵּר:
מוֹעֲלִים בָּהּ. דְּהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גּוּפֵיהּ לֹא פָּלֵיג עָלֶיהָ:
לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה. לְשֵׁם עוֹלָה:
שֶׁשָּׁחֲטָן בַּדָּרוֹם. לְשֵׁם שְׁלָמִים, יוֹכִיחוּ:
שֶׁשִּׁנָּה שְׁמָן וּמַעֲשֵׂיהֶן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה. שֶׁקָּדָשִׁים קַלִּים אֵין מְעִילָה אֶלָּא בְּאֵמוּרֵיהֶן:
וּמוֹעֲלִים בָּהֶן. מִפְּנֵי שֶׁנִּפְסְלוּ בְּשִׁנּוּי מְקוֹמָן וְלֹא הוֹצִיאָתָן זְרִיקָתָן מִידֵי מְעִילָה:
אִסּוּר וְהֶתֵּר. קָדָשִׁים קַלִּים יֵשׁ בְּאֵמוּרֵיהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה וְאֵין בִּבְשָׂרָן מִשּׁוּם מְעִילָה:
בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר. בְּחַטַּאת הָעוֹף שֶׁאֵין בּוֹ צַד מְעִילָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: