ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
עָלָה בַכֶּבֶשׁ. לְפִי שֶׁעוֹלַת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַעְלָה, דְּלֹא כְתִיב בְּעוֹלַת הָעוֹף יְסוֹד, אֶלָּא בְּחַטַּאת הָעוֹף בִּלְבָד. וּבִבְהֵמָה אִפְּכָא, דְּחַטַּאת בְּהֵמָה נַעֲשֵׂית לְמַעְלָה דִּכְתִיב בָּהּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְעוֹלַת בְּהֵמָה לְמַטָּה דִּכְתִיב (שם ד) אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה, תָּלָה הַיְסוֹד בָּעוֹלָה:
בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. לְפִי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לְבֵית הַדֶּשֶׁן שֶׁשָּׁם מַשְׁלִיךְ הַמֻּרְאָה וְהַנּוֹצָה:
מִמּוּל עָרְפָּהּ. מוּל הָרוֹאֶה אֶת עָרְפָּהּ. וְהוּא אֲחֹרֵי הַצַּוָּאר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּעוֹלָה מוּל עֹרֶף, לָמַדְנוּ בָהּ מוּל עֹרֶף מֵחַטָּאת:
וּמַבְדִּיל. חוֹתֵךְ שְׁנֵי סִימָנִים. דְּמִדִּכְתִיב בְּחַטַּאת הָעוֹף וְלֹא יַבְדִּיל, לָמַדְנוּ שֶׁבְּעוֹלַת הָעוֹף מַבְדִּיל:
וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ. מְקָרֵב וְדוֹחֵק בֵּית הַמְּלִיקָה בְּקִיר הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי שֶׁיִּתְמַצֶּה הַדָּם:
וּסְפָגוֹ בְמֶלַח. לְשׁוֹן שְׁאִיבָה וּלְקִיחָה, כְּמוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אַף כָּאן נוֹתֵן עָלָיו מֶלַח כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָרֹאשׁ מוֹשֵׁךְ וּמְקַבֵּל הַמֶּלַח. פֵּרוּשׁ אַחֵר, סְפָגוֹ בְּגִימֶ"ל כְּמוֹ סוֹפְקוֹ בְּקוּ"ף, לְשׁוֹן וַיִּסְפּוֹק אֶת כַּפָּיו (במדבר כד):
מֻרְאָה. זֶפֶק:
נוֹצָה. קוֹדֵר בּוֹ כְמִין אֲרֻבָּה וְנוֹטֵל כָּל הָעוֹר וְהַנּוֹצָה שֶׁכְּנֶגֶד הַזֶּפֶק עִם הַזֶּפֶק וּמַשְׁלִיךְ:
שִׁסַּע. אֶת הָעוֹף בֵּין אֲגַפִּים וְלֹא הָיָה מַבְדִּיל: