ברטנורא על משנה הוריות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְכוּ'. דְּאָמַר קְרָא (ויקרא ד) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מַסְכִּימִים בַּשְּׁגָגָה:
מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה:
זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה בָּנִים. אֵינוֹ רָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁסְּתָמוֹ שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְלֹא יְרַחֵם:
וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה:
מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן וְכוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר בַּסַּנְהֶדְרִין (במדבר יא) וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, בְּדוֹמִין לְךָ, מְיֻחָסִין כְּמוֹתְךָ. פְּרָט לְגֵר וּלְנָתִין וּלְמַמְזֵר שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִמָּנוֹת בַּסַּנְהֶדְרִין:
מְזִידִין. שֶׁיָּדְעוּ בֵּית דִּין שֶׁהַדָּבָר אָסוּר, פְּטוּרִים מִקָּרְבַּן צִבּוּר, דְּמֵזִיד לָאו בַּר קָרְבָּן הוּא. וְהָעוֹשִׂים שׁוֹגֵג מְבִיאִים כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה חַטַּאת יָחִיד:
שׁוֹגְגִים וְעָשׂוּ מְזִידִין אֵלּוּ וְאֵלּוּ פְטוּרִים. בֵּית דִּין פְּטוּרִים שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ הַקָּהָל מִפִּי הוֹרָאָתָם וְלֹא תָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּבֵית דִּין, שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ שֶׁבֵּית דִּין טָעוּ. וְכָל הָעוֹשִׂים פְּטוּרִים שֶׁהֲרֵי מְזִידִים הֵן וּמֵזִיד לָאו בַּר קָרְבָּן הוּא: