ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ו
לֹא יִמְכֹּר אָדָם זֵיתָיו. זֵיתִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הָאִילָן וְלֹא הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזִּיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן שֶׁהִיא מַכְשִׁירָתָן לְקַבֵּל טֻמְאָה:
אֶלָּא לְחָבֵר. לְפָרוּשׁ הַמֻּחְזָק לְטָהֳרוֹת, וְלֹא יִמְכְּרֵם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָבֵר, שֶׁלֹּא יִדְרֹךְ אוֹתָם בְּטֻמְאָה:
אַף לִמְעַשֵּׂר. אַף לְמִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא לְעַשֵּׂר אֲבָל לֹא קִבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת מֻחְזָק לְטָהֳרוֹת יָכוֹל לְמָכְרָם, דְּכֵיוָן דְּאַכָּתֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ אֵמוּר שֶׁמָּא יֹאכְלֵם קֹדֶם שֶׁיַּזִּיעוּ. וְאַף עַל גַּב דְּרֹב זֵיתִים אֵין עוֹמְדִין לְאָכְלָן כָּךְ, בַּעֲלִילָה כָּל דְּהוּ דְּמָצִינַן לִתְלוֹת תָּלִינַן. וְרַמְבַּ"ם מוֹקֵי פְּלוּגְתַּיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי אָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל. וָתִיקִין הַמְדַקְדְּקִים בְּמִצְוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הִלֵּל: