ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם. כְּשֶׁהַנַּחְתּוֹם מוֹכֵר בְּמִדָּה גַסָּה הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ חַיָּב לְתַקֵּן מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵחַ, וְהַנַּחְתּוֹם פָּטוּר. וְהָא דִתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק ב' שֶׁהַנַּחְתּוֹמִים חַיָּבִים לְהַפְרִישׁ כְּדֵי שִׁעוּר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, הָתָם מַיְרֵי בְּמוֹכֵר בְּמִדָּה דַקָּה, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהוּא מִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה הִטִּילוּ עָלָיו לְעַשֵּׂר, אִי נַמִּי מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלּוֹקְחִים מִמִּי שֶׁמּוֹכֵר בְּדַקָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ טְבָלִים הִטִּילוּ עָלָיו לְתַקֵּן. מִדָּה גַסָּה וְדַקָּה מְפֹרָשִׁים לְעֵיל סוֹף פֶּרֶק ב':
נוֹטֵל כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. דְּהַיְנוּ אֶחָד מִמֵּאָה, וּכְדֵי חַלָּה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. וְלֹא שֶׁיַּפְרִישָׁם מִן הַכִּכָּר שֶׁלָּקַח מִן הַנַּחְתּוֹם, אֶלָּא קוֹבֵעַ לָהֶם מָקוֹם וּמַנִּיחָם מְחֻבָּרִים בִּמְקוֹמָם:
אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶׁיֶּשׁ כָּאן. מִכָּל מַה שֶׁיֶּשׁ כָּאן מַשְׁמַע, אַף עִם כְּדֵי שִׁעוּר חַלָּה שֶׁהִפְרִישׁ, עָשׂוּי מַעֲשֵׂר, וְנִמְצָא מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר אַף מִן הַחַלָּה:
וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר. דְּהַיְנוּ עוֹד תִּשְׁעָה סָמוּךְ לוֹ, הֲרֵי קָבַע מָקוֹם לְכָל הַמַּעֲשֵׂר, וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁקָּרָאתִי לוֹ שֵׁם מַעֲשֵׂר תְּחִלָּה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַתִּשְׁעָה הַסְּמוּכִים לוֹ:
וְהַשְּׁאָר חַלָּה. אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי חַלָּה:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. קוֹבֵעַ לוֹ מָקוֹם וְאַחַר כָּךְ מְחַלְּלוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ: