ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד. חָתַם סוֹפֵר וְעֵד. דַּהֲוֵי לְהוּ שְׁנֵי עֵדִים. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הַבַּעַל לֹא צִוָּה לַחְתֹּם לַסּוֹפֵר, אֶלָּא אָמַר לִשְׁנַיִם אִמְרוּ לַסּוֹפֵר וְיִכְתֹּב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדִים וְיַחְתֹּמוּ, וְחָשׁוּ הָנָךְ עֵדִים לְכִסּוּפָא דְּסַפְרָא שֶׁיֹּאמַר אֵינִי בְּעֵינָיו כָּשֵׁר לְעֵדוּת, וְאַחְתְּמוּהוּ בְלֹא רְשׁוּתוֹ דְּבַעַל. לְהָא לֹא חָיְשִׁינַן:
חֲנִיכָתוֹ. שֵׁם לְוַי שֶׁל מִשְׁפָּחָה:
מְעֻשֶּׂה. בְּחָזְקָה:
בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר. אִם אֲנָסוּהוּ בַדִּין. כְּגוֹן כָּל הָנָךְ דְּכוֹפִין לְהוֹצִיא, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ. וְאִם אֲנָסוּהוּ שֶׁלֹּא כַדִּין, פָּסוּל. וּפוֹסֵל מִן הַכְּהֻנָּה, מִשּׁוּם רֵיחַ גֵּט:
וּבְגוֹיִם. כַּדִּין, פָּסוּל, וּפוֹסֵל מִן הַכְּהֻנָּה. שֶׁלֹּא כַדִּין, אֲפִלּוּ רֵיחַ גֵּט אֵין בּוֹ. וּמִי שֶׁחַיָּב לִתֵּן גֵּט מִן הַדִּין וְאֵין כֹּחַ בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכוֹפוֹ, חוֹבְטִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי נָכְרִים, שֶׁאוֹמְרִים עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לְךָ, וְנוֹתֵן הַגֵּט עַל פִּי דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל: