ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
הָבֵא לִי גִטִּי אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. אִם אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ:
לְאוֹתוֹ מָקוֹם. שֶׁכָּךְ אָמְרָה לוֹ לֹא תְהֵא שְׁלוּחִי אֶלָּא שָׁם:
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד. מִשֶּׁפָּרַשׁ מֵאֶצְלָהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ דְּמַכְשִׁיר כְּשֶׁקִּבְּלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּמַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ וּמִשְּׁעַת קַבָּלָה אִגָּרְשָׁה לָהּ, לְפִיכָךְ מִשָּׁעָה שֶׁפָּרַשׁ מִלְּפָנֶיהָ אֲסוּרָה, שֶׁמָּא מְצָאוֹ חוּץ לָעִיר וְקִבְּלוֹ הֵימֶנּוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: