ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
לְאַלְתַּר. מִיָּד. כָּשֵׁר:
וְאִם לָאו פָּסוּל. וְדַוְקָא שֶׁאָבַד בְּמָקוֹם שֶׁהַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעוֹבְרִים וְשָׁבִים נָפַל. אֲבָל אִם אָבַד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה כָּשֵׁר. וַאֲפִלּוּ אָבַד בְּמָקוֹם שֶׁהַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, אִם יֵשׁ לָעֵדִים בּוֹ סִימָן מֻבְהָק, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ נֶקֶב יֵשׁ בּוֹ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִית, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ מֵעוֹלָם לֹא חָתַמְנוּ בְּגֵט בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת אֶלָּא בָזֶה בִּלְבַד, כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה:
בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא. אַמְתָּחוֹת שֶׁרְגִילִין לָתֵת בָּהֶם שְׁטָרוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶן סִימָן שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ:
אִם מַכִּירוֹ כָּשֵׁר. מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא. וְהָכִי קָאָמַר, מְצָאוֹ בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ לַגֵּט, אוֹ שֶׁמַּכִּירוֹ לַגֵּט אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוֹ בְּכָל מָקוֹם, כָּשֵׁר:
נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מֵת וּבָטֵל שְׁלִיחוּתוֹ, דְּאָמְרִינַן הַעֲמֵד דָּבָר עַל חֶזְקָתוֹ. אֲבָל אִם נוֹדַע שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ, הַגֵּט בָּטֵל, דְּאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה:
מַקְרִיבִין אוֹתָהּ. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מֵתוּ בְּעָלֶיהָ, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ לְמִיתָה עוֹמֶדֶת: