ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם. כָּל חוּצָה לָאֶרֶץ קָרֵי מְדִינַת הַיָּם:
צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִית דְּאָמְרֵי טַעְמָא לְפִי שֶׁאֵין בְּנֵי מְדִינַת הַיָּם בְּנֵי תוֹרָה, וְאֵין יוֹדְעִין שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב הַגֵּט לְשֵׁם הָאִשָּׁה, הִלְכָּךְ אוֹמֵר הַשָּׁלִיחַ בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, וּמִמֵּילָא שָׁיְלִינַן לֵיהּ אִם נִכְתַּב לִשְׁמָהּ, וְהוּא אוֹמֵר אִין. וְאִית דְּאָמְרֵי טַעְמָא לְפִי שֶׁאֵין שַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת מִשָּׁם לְכָאן, שֶׁאִם יָבֹא הַבַּעַל וִיעַרְעֵר לוֹמַר לֹא כְתַבְתִּיו שֶׁיִּהְיוּ עֵדִים מְצוּיִין לְהַכִּיר חֲתִימַת הָעֵדִים. וְהֶאֱמִינוּהוּ רַבָּנָן לַשָּׁלִיחַ כְּבִתְרֵי, וְשׁוּב לֹא יוֹעִיל עִרְעוּר הַבַּעַל:
מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד, מְתַרְגְמִינַן בֵּין רֶקֶם וּבֵין חִגְרָא:
אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים. שֶׁהִיא מִחוּצָה לָאָרֶץ:
לְלוֹד. שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהּ וְהִיא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא. שְׁנֵי הֶגְמוֹנִים בְּעִיר אַחַת וּמַקְפִּידִים זֶה עַל זֶה: