ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע. שֶׁתְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשְּׂאוֹי. וּלְשׁוֹן קֶבַע, שֶׁאוֹמֵר חֹק קָבוּעַ עָלַי לְהִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ אֲנִי לָצֵאת מִמֶּנָּה:
מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וּמַה הִיא תְּפִלָּה קְצָרָה, שֶׁאוֹמֵר הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ וְגוֹ':
בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים לַעֲבֵרָה, יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם גְּלוּיִם לְפָנֶיךָ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם. פָּרָשַׁת לְשׁוֹן פְּרִישָׁה, הָעִבּוּר שֶׁל עֲבֵרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בִּמְקוֹם סַכָּנָה הִיא צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים וְכוּ'. וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אָדָם כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל לֹא שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. וּכְשֶׁיַּעֲבוֹר מְקוֹם הַסַּכָּנָה וְתִתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ אִם לֹא עָבְרָה עוֹנָתָהּ: