ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה. פָּרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע:
וְהִגִּיעַ זְמַן. קְרִיאַת שְׁמַע:
אִם כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אִם כִּוֵּן לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהָאוֹמֵר מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה מְפָרֵשׁ אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לִקְרוֹת כִּנְקוּדָתָן וּכְהִלְכָתָן, לַאֲפּוּקֵי קוֹרֵא לְהַגִּיהַּ שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא הַתֵּבוֹת כִּנְקוּדָתָן אֶלָּא קוֹרֵא כִּכְתִיבָתָן כְּדֵי לְהָבִין בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, דְּבִקְרִיאָה כָּזוֹ לֹא יָצָא. וַאֲנַן קַיְמָא לָן כְּמַאן דְּאָמַר מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה:
בַּפְּרָקִים. לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ מָה הֵם הַפְּרָקִים:
שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם נִכְבָּד שֶׁרָאוּי לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה:
וּמֵשִׁיב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֵּשִׁיב לָהֶם שָׁלוֹם אִם הִקְדִּימוּ לוֹ:
וּבָאֶמְצַע. הַפֶּרֶק:
שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה. אָדָם שֶׁהוּא יָרֵא מִפָּנָיו שֶׁמָּא יַהַרְגֵהוּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֵּשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם. אֲבָל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּאֶמְצַע. הַפֶּרֶק, שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְמִי שֶׁמּוּטָל עָלָיו לְכַבְּדוֹ:
וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. שֶׁהִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק, כָּךְ אָסוּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת: