ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
לְדִיר. מָקוֹם מֻקָּף אֲבָנִים אוֹ קָנִים שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ הַצֹּאן:
הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה. בְּלֹא שׁוּם מִנְיָן:
אוֹ עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד. בְּלֹא מִנְיָן:
אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. דִּכְתִיב (ויקרא כז) הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ, וְאֵין זֶה עֲשִׂירִי:
רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. דְּסָבַר רַבִּי יוֹסֵי כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטָּלִים בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה דִּכְתִיב (במדבר יח), וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם, בְּמַחֲשָׁבָה הַוְיָא תְּרוּמָה, כָּךְ מַעֲשֵׂר נִטָּל בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה, דְּמַעֲשֵׂר תְּרוּמָה קַרְיֵהּ רַחְמָנָא, דִּכְתִיב (שם) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה. וְאִתַּקַּשׁ מַעֲשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשַׂר דָּגָן, מַה מַּעֲשַׂר דָּגָן נִטָּל בַּמַּחֲשָׁבָה, אַף מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נִטָּל בַּמַּחֲשָׁבָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
קָפַץ אַחַד מִן הַמְּנוּיִין. שֶׁמָּנָה עֲשָׂרָה שֶׁיָּצְאוּ מִן הַפֶּתַח וְנָטַל הָעֲשִׂירִי וְנִפְטְרוּ הַתִּשְׁעָה, וְקָפַץ אֶחָד מִן הַתִּשְׁעָה לְתוֹךְ הַדִּיר. כָּל אוֹתָן שֶׁבַּדִּיר פְּטוּרִים, אִם אֵינוֹ נִכָּר אֵיזֶה הוּא. דְּשֶׁמָּא זֶה יָצָא עֲשִׂירִי וְהוּא אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ שֶׁכְּבָר נִפְטַר. אִי נַמִּי כָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא מָנוּי כְּבָר וְנִפְטַר, וְכָל סְפֵקָא לָאו בַּר עִשּׂוּרֵי הוּא:
מִן הַמְעֻשָּׂרִים. מִן הַעֲשִׂירִיִּים שֶׁכְּבָר קָדְשׁוּ, קָפַץ אֶחָד לְתוֹךְ הַדִּיר, הֲווּ כֻּלְּהוּ סְפֵק מַעֲשֵׂר וְיִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵן תְּמִימִים אָסוּר לְשָׁחְטָן בַּחוּץ. וּלְאַחַר שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ יֵאָכֵלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים: