ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
הַכֹּל נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע וּמֻקְצֶה שֶׁהִפְרִישׁוּהוּ לְהַקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנֶעֱבָד שֶׁעָבְדוּ הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ, וְאֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. שֶׁכָּל אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְקָרְבָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, דְּכֵיוָן דְּלֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה בְּבַעַל מוּם לְגַבֵּי מַעֲשֵׂר כְּדִכְתִיב (ויקרא כז) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע, לֹא הִקְפִּידָה נַמִּי בְּכָל הָנָךְ פְּסוּלִין:
חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם וְהַטְּרֵפָה וְיוֹצֵא דֹפֶן כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב (שם כב), פְּרָט לְכִלְאַיִם, דְּהַיְנוּ הַבָּא מִתַּיִשׁ וְרָחֵל. אוֹ עֵז, פְּרָט לְנִדְמֶה, שֶׁבָּא מֵאַיִל וְרָחֵל וְדוֹמֶה לְעֵז. כִּי יִוָּלֵד, פְּרָט לְיוֹצֵא דֹפֶן. וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים, פְּרָט לִמְחֻסַּר זְמַן. תַּחַת אִמּוֹ, פְּרָט לְיָתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ כְּשֶׁיְּלָדַתּוּ. דְּכָל הָנֵי פְּסוּלִים לַקָּדָשִׁים. וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה יָלֵיף מִקָּדָשִׁים בִּגְזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן (שם כז) תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן תַּחַת אִמּוֹ. מַה לְּהַלָּן פְּרָט לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אַף כָּאן פְּרָט לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ. וּטְרֵפָה נַמִּי אֵינָהּ נִכְנֶסֶת לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, דִּכְתִיב (שם) כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר, פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת, כְּגוֹן שֶׁנֶחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, שֶׁהִיא אַחַת מִן הַטַּרְפֻיּוֹת, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר מִינֵי טַרְפֻיּוֹת:
וְהַשֶּׁלַח קַיָּם. הָעוֹר קַיָּם. תַּרְגּוּם וְהִפְשִׁיט, וְיַשְׁלַח:
אֵין זֶה יָתוֹם. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁכְּשֶׁהַבְּהֵמָה מֵתָה מֵחֲמַת לֵידָה מַפְשִׁיטִין אוֹתָהּ וּמַלְבִּישִׁים בְּעוֹרָה אֶת הַחַיָּה [אֶת] הַוָּלָד כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם, וּמְעַלֵּי לֵיהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה אִמּוֹ חַיָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: