ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
מֵת אַחַד. מִן הַוְּלָדוֹת:
יַחֲזִיר לָהֶם חָמֵשׁ סְלָעִים. וְיַחֲלֹקוּ שְׁנֵי הָאָבוֹת. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁכָּתַב אֶחָד מֵהֶן הַרְשָׁאָה לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל אִם לֹא כָּתַב אֶחָד מֵהֶן הַרְשָׁאָה לַחֲבֵרוֹ, כִּי אָזֵיל חַד מִנַּיְהוּ לְגַבֵּי כֹּהֵן דָּחֵי לֵיהּ לוֹמַר בִּנְךָ הַחַי, וְכִי אָזֵיל אִידָךְ דָּחֵי לֵיהּ לוֹמַר בִּנְךָ הַחַי:
זָכָר וּנְקֵבָה הָאָבוֹת פְּטוּרִים. דְּכָל חַד וְחַד אָמַר לֵיהּ לַכֹּהֵן הַנְּקֵבָה שֶׁלִּי הִיא:
וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. דְּמִכָּל מָקוֹם בְּכוֹר הוּא:
שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר. יֵשׁ לוֹמַר הָאַחַת יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וּנְקֵבָה וְהַנְּקֵבָה יָצְאָה תְּחִלָּה, הִלְכָּךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֵן שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁנֵי נְקֵבוֹת: