ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ג
הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָת. שֶׁחָטְמוֹ שֶׁבֵּין עֵינָיו שָׁקוּעַ וְאֵינוֹ בּוֹלֵט כְּלָל, עַד שֶׁכְּשֶׁהוּא בָּא לְהַעֲבִיר מִכְחוֹל בְּעֵינָיו יָכוֹל לִמְשֹׁךְ הַמִּכְחוֹל בֵּין עַיִן לְעַיִן וְאֵין הַחֹטֶם מְעַכְּבוֹ:
שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה. בְּגֹבַהּ הַמֵּצַח שֶׁלֹּא כִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם:
וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה. מִן הַמָּקוֹם שֶׁנְּהוּגִים לִהְיוֹת:
עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה. מִן הַמָּקוֹם הַנָּהוּג:
וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה. מִן הַמָּקוֹם הַנָּהוּג:
רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְאֶחָת. שֶׁעֵינָיו עוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן הָרָאוּי אֲבָל עֵינוֹ אַחַת רוֹאָה לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, חֶדֶר לְמַטָּה וַעֲלִיָּה לְמַעְלָה. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְעֻוַּת הָרְאוּת עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְנִרְאֶה כְאִלּוּ מַבִּיט בִּפְנֵי אָדָם אַחֵר:
סָכֵי שֶׁמֶשׁ. כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַבִּיט אֶל הַשֶּׁמֶשׁ מְעַמֵּץ עֵינָיו וְסוֹגֵר עַפְעַפָּיו:
זוּגְדוֹס. זוּג שְׁנַיִם. דּוֹס בִּלְשׁוֹן רוֹמִי שְׁנַיִם. כְּלוֹמַר, הַזּוּג שֶׁל עֵינַיִם אוֹ שֶׁל גְּבִינֵי הָעַיִן שֶׁדַּרְכָּם לִהְיוֹת שָׁוִין חָלוּק לִשְׁנֵי עִנְיָנִים. כְּגוֹן עֵינוֹ אַחַת שְׁחֹרָה וְאַחַת כְּעֵין הַתְּכֵלֶת. בְּאַחַת מִגַּבּוֹת עֵינָיו שֵׂעָר מְרֻבֶּה וּבְאַחַת מְעַט. וְכֵן בְּכָל שְׁאָר זוּגוֹת שֶׁל אֵבָרִים כָּל זוּגָא דְּלֹא שָׁווּ לַהֲדָדֵי, זַגְדוֹס קָרֵי לֵיהּ:
צִירָן. שֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת, דּוֹלְפוֹת וְיוֹרְדוֹת תָּמִיד דִּמְעָה:
שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו. שֶׁנָּפַל שֵׂעָר שֶׁבְּעַפְעַפָּיו:
מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. אֲבָל מוּם גָּמוּר לֹא הָוֵי. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנִּשְׁאַר בָּעַפְעַפַּיִם רֹשֶׁם שֵׂעָר, אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר רֹשֶׁם לַשֵּׂעָר כָּל עִקָּר, הֲרֵי זֶה מוּם גָּמוּר. וְכֵן אִי נְפִישֵׁי שְׂעָרֵי בְּרִיסֵי הָעַיִן, הָוֵי מוּם גָּמוּר. וּשְׁלֹשָׁה דִינִים חֲלוּקִים יֵשׁ בְּמוּמֵי אָדָם. הַמּוּמִין הַשָּׁוִין בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָבַד בָּהֶן לוֹקֶה וַעֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. וְהַמּוּמִין הַיְתֵרִים בָּאָדָם וְאֵינָן בַּבְּהֵמָה, לוֹקֶה אִם עָבַד וְאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. וְהַמּוּמִין שֶׁהֵן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אִם עָבַר וְעָבַד אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת: