ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה י
יַבֶּלֶת. פורו"ש בְּלַעַ"ז. וַאֲפִלּוּ הִיא בַּלֹּבֶן שֶׁבָּעַיִן, וְיֵשׁ בָּהּ שֵׂעָר, הֲרֵי זֶה מוּם:
וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם יָדוֹ. שֶׁנִּכָּר הַמּוּם. וּלְעֵיל אַיְרֵי בְשֶׁנִּשְׁבַּר:
וְשֶׁנִּפְסַק עַצְמוֹ שֶׁבְּפִיו. שֶׁהַשִּׁנַּיִם קְבוּעוֹת בּוֹ. וּלְמַעְלָה מִן הַחוּטִין קָא מַיְרֵי. דְּאִי חוּטִין גּוּפַיְהוּ, דְּהַיְנוּ הַשִּׁנַּיִם עַצְמָן שֶׁבְּאֶמְצַע הַפֶּה, הָא תְנַן לְעֵיל דַּאֲפִלּוּ נִפְגְּמוּ אוֹ נִגְמְמוּ הָוֵי מוּם:
עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה. כְּשֶׁל עֵגֶל:
וְאַחַת קְטַנָּה. כְּשֶׁל אַוָּז:
בְּמַרְאֶה. שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁזּוֹ גְדוֹלָה מִזּוֹ:
אֲבָל לֹא בְמִדָּה. שֶׁאִם אֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא בְמִדָּה, אֵינוֹ מוּם:
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. לְרַבִּי יְהוּדָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: