ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
הֶרְאֵיתִי בְכוֹר זֶה. לְחָכָם, וְאָמַר לִי שֶׁמּוּם קָבוּעַ הוּא, וְשׁוֹחֲטוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁלֹּא הִטִּילוֹ בוֹ. שֶׁהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר כְּדֵי לְמָכְרוֹ וּלְהַאֲכִילוֹ כְּחֻלִּין, אֲבָל אֵין חֲשׁוּדִין לֶאֱכֹל קָדָשִׁים תְּמִימִים בַּחוּץ וְלוֹמַר עַל מוּם עוֹבֵר שֶׁהוּא קָבוּעַ. וְכֹהֵן שֶׁהוּא מֻמְחֶה נֶאֱמָן לָדוּן עַל מוּם הַבְּכוֹר שֶׁהוּא קָבוּעַ וּלְהַתִּירוֹ. וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר בְּכוֹר זֶה נָתַן לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת אִם נְתָנוֹ לוֹ יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ אִם לָאו, וּמִלְּתָא דַעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי לֹא מְשַׁקְּרֵי בָהּ אֱינָשֵׁי:
הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי הַמַּעֲשֵׂר. הַכֹּהֲנִים חַיָּבִים לְהַפְרִישׁ מַעֲשַׂר בְּהֵמָה כְּיִשְׂרָאֵל. וְהַכֹּל נֶאֱמָנִים לוֹמַר עַל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֶהֱמַת מַעֲשֵׂר דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הָיָה, וַאֲפִלּוּ הַבְּעָלִים. מִגּוֹ דְאִי בָעֵי שָׁדֵי בֵיהּ מוּמָא בְכֻלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר, וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם:
שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ. דְּהַיְנוּ מוּם מֻבְהָק:
בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָן חֲכָמִים. וְהָנֵי מִלֵּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יָחִיד מֻמְחֶה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יָחִיד מֻמְחֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה, וַאֲפִלּוּ בְּמוּם מֻבְהָק. דּוּמְיָא דַהֲפָרַת נְדָרִים שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יָחִיד מֻמְחֶה אֵין שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מוֹעִילִים:
אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֲפִלּוּ הָיְתָה סַנְהֶדְרִין בַּמָּקוֹם וְאֵין שָׁם אֶחָד שֶׁנָּטַל רְשׁוּת לְהַתִּיר מוּמֵי הַבְּכוֹר, אֵינוֹ נִשְׁחָט עַל פִּיהֶם וַאֲפִלּוּ בְּמוּם מֻבְהָק, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מֻמְחֶה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: