ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְמִין עֵז. אַף עַל גַּב דְּתַרְוַיְהוּ מִינִים חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה, אֲפִלּוּ הָכִי אִם אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. דִּכְתִיב אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר, עַד שֶׁיְּהֵא הוּא [שׁוֹר] וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר:
וְאִם יֶשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִים. שֶׁדּוֹמֶה לְאִמּוֹ עַד שֶׁהוּא נִכָּר בָּהֶן שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין, חַיָּב: