ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
קוֹפִיץ. סַכִּין גָּדוֹל כְּמִין גַּרְזֶן קָטָן שֶׁהַקַּצָּבִים מְחַתְּכִים בּוֹ בָּשָׂר:
וְעוֹרְפוֹ. הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ רֹאשׁוֹ מִמוּל עָרְפּוֹ:
וְקוֹבְרוֹ. לְפִי שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה לְאַחַר עֲרִיפָה:
מִצְוַת יְעִידָה. בָּאָמָה הָעִבְרִיָּה:
בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים הַמְיַבֵּם לְשֵׁם נוֹי לְשֵׁם מָמוֹן הָוֵי פּוֹגֵעַ בָּעֶרְוָה שֶׁלֹּא בִמְקוֹם מִצְוָה. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא הוֹאִיל וּפָקַע אִסּוּר אֵשֶׁת אָח מִנַּהּ כְּשֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא בָנִים הֲרֵי הֻתְּרָה לוֹ לְגַמְרֵי וַאֲפִלּוּ יִבְּמָהּ לְשֵׁם נוֹי וּלְשֵׁם מָמוֹן:
מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן. הַמַּתְפִּיס בְּהֵמָה לְבֶדֶק הַבַּיִת, מִצְוַת פְּדִיָּתָהּ בָּאָדוֹן קֹדֶם לְכָל אָדָם, שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת הַחֹמֶשׁ: