ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר. מִשּׁוּם דְּמוֹלִיד וְדָמֵי לִמְלָאכָה, שֶׁבּוֹרֵא הָאֵשׁ הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב:
מִן הֶעָפָר. יֵשׁ קַרְקַע כְּשֶׁחוֹפְרִין אוֹתָהּ מוֹצִיאָה אוּר מִמְּקוֹם מַחְפֹּרֶת שֶׁלָּהּ:
וְלֹא מִן הַמַּיִם. נוֹתְנִים מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית לְבָנָה וְנוֹתְנוֹ בַּחַמָּה כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חַם מְאֹד וְהַזְּכוּכִית מוֹצִיאָה שַׁלְהֶבֶת, וּמְבִיאִים נְעֹרֶת וּמַגִּיעִים בַּזְּכוּכִית וְהִיא בּוֹעֶרֶת:
רְעָפִים. כְּלֵי חֶרֶס חֲלוּלִים בְּאֶמְצָעָן שֶׁמְּכַסִּים בָּהֶן הַגַּגּוֹת:
אֵין מְלַבְּנִין. בָּאוּר:
אֶת הָרְעָפִים. דַּוְקָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים, מִשּׁוּם דְּמַשְׁוֵי לֵיהּ מָנָא בְּהֶסֵּק זֶה, שֶׁהֵן מִתְחַסְּמִין וּמִתְחַזְּקִים עַל יְדֵי הָאוּר:
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִשּׁוּם דְּתָנָא אַחַת לְקֻלָּא גַּבֵּי מֻקְצֶה וְהָדָר אָמַר אַחֲרִיתִי, קָאָמַר וְעוֹד:
עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה. הַצָּרִיךְ הַזְמָנָה, וְהַזְמָנָה מוֹעֶלֶת לוֹ:
עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית. שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר נוֹהֵג בָּהּ וְאֵין מְחֻסָּר אֶלָּא הַזְמָנָה. וְהוּא הַדִּין בִּמְעֻשָּׂר וּבִשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ. אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט, דִּסְתָם מֻקְצֶה לָאו מְעֻשָּׂר הוּא, דִּגְרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים הֵן סְתָם מֻקְצֶה וְאֵין רְגִילִין לְעַשֵּׂר קֹדֶם גְּמַר מְלָאכָה:
מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר. וְסַגִּי בְּהָכִי, דְּיֵשׁ בְּרֵרָה:
עַד שֶׁיִּרְשֹׁם. בְּסִימָן, דְּאֵין בְּרֵרָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: