ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה. אֲפִלּוּ סֻכָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן בְּפֶסַח אוֹ בַּעֲצֶרֶת, אֵין נוֹטְלִים מִמֶּנָּה עֵצִים בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוּם סְתִירַת אֹהֶל:
אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. כְּגוֹן קָנִים הַזְּקוּפִים סָמוּךְ לַדְּפָנוֹת וְלֹא נֶאֶרְגוּ עִם הַדֹּפֶן, דְּלֹא בָּטְלוּ לְגַבֵּי דֹּפֶן, לְפִיכָךְ נוֹטְלִים מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב:
מְבִיאִין עֵצִים. תְּלוּשִׁים:
מִן הַשָּׂדֶה. שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם, מִן הַמְּכֻנָּס:
וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְּפֻזָּר. מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הִלְכָתָא אֵין מְבִיאִין עֵצִים אֶלָּא מִן הַמְּכֻנָּסִים שֶׁבַּקַרְפֵּף. וּמִן הַשָּׂדֶה לֹא יָבִיא כְּלָל, וַאֲפִלּוּ מִן הַמְּכֻנָּסִים, דְּלָאו דַּעְתֵּיהּ עִלָּוָיְהוּ הוֹאִיל וְאֵינָן מִשְׁתַּמְּרִים שָׁם. אֲבָל מִן הַקַּרְפֵּף שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּר וּמֻקָּף סָבִיב, כְּשֶׁהֵן מְכֻנָּסִין דַּעְתֵּיהּ עִלָּוָיְהוּ:
כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר. מַמָּשׁ. וְהוּא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת מִפֶּתַח שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר, דְּרַבִּי יְהוּדָה תַּרְתֵּי בָעֵי, סָמוּךְ לָעִיר וּפוֹתַחַת. וּמִשּׁוּם דְּקָסָבַר סְתָם קַרְפִּיפוֹת יֵשׁ לָהֶם פּוֹתַחַת, מִשּׁוּם הָכִי לֹא חָשׁ לְהַזְכִּירָהּ:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת. כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת לֹא בָּעִינַן סָמוּךְ, אֶלָּא אֲפִלּוּ רָחוֹק עַד קָרוֹב לְסוֹף תְּחוּם שַׁבָּת. וְאִם הוּא סָמוּךְ לֹא בָּעִינַן פּוֹתַחַת. וּבְסָמוּךְ בְּלֹא פּוֹתַחַת אוֹ פּוֹתַחַת בְּלֹא סָמוּךְ שָׁרֵי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: