ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה. כְּלוֹמַר לֹא יְהֵא תְּחִלַּת בִּשּׁוּלוֹ וְעִקָּרוֹ לְשׁוּם שַׁבָּת, אֶלָּא לְשׁוּם יוֹם טוֹב יְהֵא תְּחִלַּת בִּשּׁוּלוֹ, וּמַה שֶּׁמּוֹתִיר יְהֵא לְשַׁבָּת.
וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לְשֵׁם עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אִית דְּאָמְרֵי טַעֲמָא דְּהַאי תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת הוּא, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב זוֹכֵר הַשַּׁבָּת, יִבְרֹר מָנָה יָפָה לְשַׁבָּת וְלֹא יִשְׁכַּח שַׁבָּת מִשּׁוּם טִרְדַּת יוֹם טוֹב. וְאִית דְּאָמְרֵי מִשּׁוּם כְּבוֹד יוֹם טוֹב הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הִתְחִיל מִבְּעוֹד יוֹם, דִּבְיוֹם טוֹב אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹמֵר, קַל וָחֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחֹל דִּלְגַמְרֵי אֵין אוֹפִין וְלֹא מְבַשְּׁלִין. וּמְבָרְכִים עַל עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים עַל עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְצָרִיךְ לְזַכּוֹת עַל יְדֵי אַחֵר לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה אַחַר כָּךְ לִסְמֹךְ עַל עֵרוּבוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, דְּזָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:
אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד. אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל, מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
סוֹמֵךְ עָלָיו. לְבַשֵּׁל בִּשּׁוּלוֹ בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ שַׁבָּת. אֲבָל מִתְּחִלָּתוֹ אֵין עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, בֵּין לְאֶחָד בֵּין לְמֵאָה. וְאִם הִתְחִיל בְּעִסָּתוֹ וְנֶאֱבַד עֵרוּבוֹ, מַה שֶּׁהִתְחִיל גּוֹמֵר: