ברטנורא על משנה ביכורים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
מְטַמֵּא בְלֹבֶן. שֶׁהָאִישׁ מְטַמֵּא בְלֹבֶן כִּדְאִיתָא בְּזָבִים (פרק ב משנה א):
וּמִתְעַטֵּף כָּאֲנָשִׁים. שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה:
אֲבָל לֹא נִשָּׂא. מִשּׁוּם דְּהַבָּא עָלָיו כְּבָא עַל הַזָּכָר (יבמות פרק ח משנה ו):
וְאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּדָם טֹהַר כָּאֲנָשִׁים. כְּזָכָר, וְלִבְסוֹף אַרְבָּעִים לְלֵדָתוֹ דָּמָהּ טָמֵא:
וְאֵינוֹ נִזּוֹן עִם הַבָּנוֹת. בִּנְכָסִים מֻעָטִים, כְּדִתְנַן (בבא בתרא פרק ט) בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מֻעָטִים הַבָּנוֹת דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַבָּנִים:
וְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת כָּאֲנָשִׁים. אֲפִלּוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת, הוּא חַיָּב: