ברטנורא על משנה ביכורים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה. לְחֻמְרָא, וְאֵין מְבָרְכִין עַל כִּסּוּיוֹ, כֵּיוָן דְּסָפֵק הוּא:
וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. לְפִי שֶׁאָסוּר לְכַסּוֹת אֶת דָּמוֹ, וְאַף עַל גַּב דְּאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא, מוּכָן לְוַדַּאי וְאֵינוֹ מוּכָן לְסָפֵק:
בְּטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה. דְּחֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה טָהוֹר הוּא, כִּדְיָלְפִינַן מִן וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה (ויקרא ז), וּמִשּׁוּם דִּסְפֵק בְּהֵמָה הוּא וְחֶלְבּוֹ טָהוֹר, סְפֵק חַיָּה וְחֶלְבּוֹ טָמֵא, לְפִיכָךְ טֻמְאָתוֹ סָפֵק:
וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר. שֶׁמָּא חַיָּה הוּא, וְרַחֲמָנָא אָמַר (שמות לד) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְהַאי סָפֵק שֶׂה סָפֵק צְבִי: