ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה יא
שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל. וְאֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים לְמַעְלָה עַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶלָּא זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין:
וּמֵת. הַגַּזְלָן:
הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו. שֶׁל גַּזְלָן. שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶן מִמִּיתַת הַגֵּר, אֶלָּא דַּהֲשָׁבָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד כִּי הֵיכִי דְּתֶהֱוֵי לֵיהּ כַּפָּרָה אַשְּׁבוּעֲתֵיהּ, וְהַשְׁתָּא תּוּ לֵיכָּא כַּפָּרָה כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ:
וְהָאָשָׁם יִרְעֶה. כְּדִין אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו, דְּקָיְמָא לָן כָּל שֶׁבְּחַטָּאת מֵתָה בְּאָשָׁם רוֹעֶה:
עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם:
וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ לִקְנוֹת מֵהֶם עוֹלוֹת: